"
עמיר פרץ הוא הישראלי החדש, הישראלי שעבר את כל המשוכות במדינה שכינסה אוכלוסיות שונות ויצרה תמהיל של חברה שיכולה להפוך לחברה חזקה. בכל שלב שעברתי בחיי הייתה מהמורה קשה, וכאשר אתה עומד מול מהמורות כאלה יש לך שתי אפשרויות. או לשקוע בביצה של התמרמרות, או להפוך את הקושי לכלי מחזק ומחשל המוסיף לעוצמות שלך. אני תמיד בחרתי באפשרות השנייה". (עמיר פרץ).
כל שנה בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, פוקד ח"כ עמיר ארמנד פרץ לאחר תיאום מראש את משפחות השכול בשדרות (מעל 45 במספרם), משוחח עם בני הבית, מעניק שי צנוע והזמנה אישית לטקס יום הזיכרון בעיר. כך בד"כ נוהג עמיר פרץ מאז נבחר לראשות מועצת שדרות באמצע שנות השמונים, הכל למטרת חיזוקם של המשפחות.
בביקור אחת המשפחות, עלה נושא אנדרטת השואה שפרץ הקים בזמן כהונתו בכניסה לשדרות.
היה מדובר אז על תופעה מיוחדת של מערכניק צעיר שהביא רוח חדשה לנגב, והרוח המיוחדת הזו אף הגיעה עד לבית מפלגת העבודה בתל אביב. כך גם ההצעה של המזכ"ל דאז
עוזי ברעם לפרץ, לנסות ולהתמודד על מקום ברשימת העבודה לכנסת.
חמש שנים כיהן עמיר פרץ כראש מועצת שדרות, תושבי המקום מספרים כי היו אלו שנים מקסימות ואווירה מעולה עבורם מעצם העניין שהמדינה גילתה פתאום את עיירת הפריפריה הנידחת שהייתה עד אז. הסיפורים על עמיר פרץ מציגים איש של אנשים, אדם שמושיט את שתי ידיו ללחיצת יד, מחבק בחום אבהי, וקשוב לכל הפונים אליו.
אין מסםיק יוקרה
לא פשוט לפוליטיקאי כלל להתמודד עם קבלת הסטיגמה כמי שנחשב ל"מייצג הפריפריה והשכבות החלשות", זהו תואר כפוי טובה בפוליטיקה הישראלית. אין מספיק יוקרה, וגם התגמול אינו מובטח. אבל אצל עמיר פרץ שהגיע לראשות מועצת שדרות מעיסוק כחקלאי המגדל פרחים ושום במושב ניר עקיבא הסמוך, אין מכשול שעליו מוותרים מראש.
כך היה כשהגיע לאחר הכהונה בשדרות, גם לראשות ההסתדרות. על-פי התפיסה הסוציאל דמוקרטית, צרור מפתחות לייצוג מעמד העובדים והשכבות החלשות תמיד נמצאות בכיסו.
מבין הפוליטיקאים הבכירים בישראל, אי-אפשר לומר על עמיר פרץ שלא ידע או טעם את הקושי החברתי.
מלחמת יום הכיפורים הזמינה לו פציעה קשה בדיונות המתלה, על-ידי כך שנדרס על-ידי שני נגמ"שים בעת ניסיון חילוץ של טירונים. שנתיים השתקם לסירוגין, בבית החולים סורוקה בבאר שבע ובביתו על קביים.
כל זה לא מנע ממנו לוותר על הצעה של משרד הביטחון לקבל תחנת דלק, ולהתחיל לגדל ורדים עם עבודה קשה אך מתגמלת בניר עקיבא.
ירושה גרעונית
ההחלטה להיכנס לבוץ הפוליטי גם כן לא הייתה פשוטה עבור פרץ ואשתו בתחילה התנגדה, אך למרות זאת הוא היה שלם בהחלטתו למכור את נכסיו בניר עקיבא ולחזור לשדרות.
גם את הקושי בשיקום ההסתדרות החדשה שקיבל בירושה גרעונית של שלושה מילארד ש"ח מ
חיים רמון, צלח פרץ תוך כדי ויתור על משכורתו בתקופה מסוימת.
כשנבחר עמיר פרץ בשנת 2005 לראשות מפלגת העבודה, העיד עליו שר האוצר ושר המשפטים לשעבר
יעקב נאמן (קפיטליסט ואיש ימין מובהק), כי הפוליטיקאי שהרשים אותו הכי הרבה בתקופת כהונותיו היה עמיר פרץ. לטענתו, את פרץ מילה זו מילה, השליטה בחומר הנדרש תמיד מצויינת, שיעורי הבית מוכנים להפליא, ומאחורי התדמית של מנהיג הפועלים הסוציאלסטי מסתתר אחד מהאנשים הרציניים ביותר בפוליטיקה הישראלית.
בבחירות שנת 2006 היה שווה פרץ למפלגת העבודה 19 מנדטים, עם אחוזים גבוהים יחסית מהפריפריה (שנחשבות למעוזי מצביעי הליכוד). הליכוד עצמו קיבל רק 12 מנדטים, והזוכה הגדולה הייתה קדימה אשר רכבה על גלי פורשי הליכוד והעבודה שחברו לממשלות שרון ואולמרט.
עם זאת חבירת מפלגת העבודה לקואליציה וכהונתו כשר הביטחון בממשלת אולמרט בזמן מלחמת לבנון השנייה, לא העניקה לו מספיק נקודות זכות ואך התעמרה בו. רבים נוטים להתעלם אבל ההתעקשות על כיפת ברזל למרות ההתנגדות לביצוע הפרויקט בטענה של היעדר תקציב.
עשייה עצומה
בתפיסתו הכללית של עמיר פרץ, מדינת ישראל חייבת לעבור מהפיכה סוציאל-דמוקרטית שלישית כמו בתקופותיהם של
מנחם בגין ו
יצחק רבין. כל מי שנהדף החוצה מהקונצנזיוס הישראלי, ירגיש שהוא בפנים ושסופרים אותו כחלק אינטגרלי מהמדינה הזו.
לטענתו של פרץ, כשזה יקרה אנשים במדינה הזו יחזרו להאמין ויחזרו לקוות. כאנשים מקבלים מוטיבציה של אמונה ותקווה, זה מוביל לעשייה עצומה, לאנרגיות חדשות שישתחררו כאן וכתוצאה מכך לצמיחה האישית והלאומית.
לעמיר פרץ יש ניסיון פוליטי, ציבורי ומיניסטריאלי לא מועט. היה ראש מועצה ועיריית שדרות, יו"ר ההסתדרות, הוא הח"כ הוותיק ביותר במשכן, היה שר הביטחון, סגן ראש הממשלה, ראש האופוזיציה והשר להגנת הסביבה. הוא גם מחובר לפריפריה ובהחלט מסוגל להחזיר ציבורים נוספים מהפריפריה להצבעה למפלגת העבודה בראשותו ממנה נמנעו במערכות הבחירות האחרונות.
השילוב של ניסיונו הפוליטי והציבורי ודרכו ל"מהפיכה מזרחית מתונה" מתוך מהפיכה סוציאל דמוקרטית גדולה נוספת שישראל תצטרך לעבור כדבריו, אכן מקנים לו את הזכות ואת הסיכוי הגדול להיבחר שוב ליו"ר מפלגת העבודה וכתוצאה מכך, אולי את ההזדמנות הנוספת לשיקומה של המפלגה ממש לפני קריסתה הציבורית.