אפשר להירגע: להחלטתה הדרמטית של מועצת הביטחון, לפיה ההתנחלויות אינן חוקיות, אין משמעות מעשית-מיידית. ישראל יכולה לשבת בשקט, לפחות לכאורה, מאחר שההחלטה איננה ברת-כפייה כלפיה. היא גם יכולה להמשיך ולצפצף על מה שנראה בעיניה "אום-שמום", ויתר על כן - בידיה האפשרות להתמודד עם רוע הגזירה בסיועו של הנשיא האמריקני הנבחר,
דונלד טראמפ, שבבוא העת יוכל להטיל וטו עליה.
כך או אחרת, ישראל אינה יכולה להימלט מן העובדה שאת הצרה הזאת היא המיטה עליה במו-ידיה. אחרי ככלות הכל, ההתנחלויות בשטחים אינן חוקיות, והתנהלותה בהן רק שיחקה לידיהן של אותן מדינות שהצביעו נגדה. שמן למדורה הבוערת הזו הוסיפה גם ההתגרות הגלויה בארה"ב של אובמה, שגם אם לא ממש התנקם בה הפעם - הוא בוודאי לא היה צפוי לתמוך בהתנהלות ישראל . והרי את החשש הזה ממה שאירע, כבר הביע, מבעוד מועד, ראש הממשלה
בנימין נתניהו עצמו.
במשנה זהירות
מה שנותר לישראל לעשות, בינתיים, הוא לשמור על פרופיל נמוך, ככל שניתן: לחדול מלבנות בהתנחלויות בעתיד, כדי שלא תהיה מואשמת כמי שהפרה את החלטת מועצת הביטחון, המאמצת את אמנת ז'נבה הרביעית - אמנה האוסרת על כובש להעביר אוכלוסין לשטח כבוש, ושבו היא רואה לא פחות מפושע-מלחמה.
על אחת כמה וכמה צריכה ישראל לנקוט מעתה משנה-זהירות בצעדי התגובה שלה. אם, למשל, היא תחליט על סיפוח יהודה ושומרון, או סיפוחם של שטחי סי. - הרי שצעד כזה עלול להניע גורמים שונים בקהילה הבינלאומית לדרוש החלטה חדשה של מועצת הביטחון, והפעם על-פיו של סעיף כפייתי. אז כדי להקדים רפואה למכה שכזו - צריכה ישראל לשבת בשקט.