ברור שהחוק הישראלי אינו תקף בארה"ב וברור שנשיא ארה"ב לא כפוף למבחן בג"ץ אך מבקש אני לעמת את כל התומכים בהחלטות האחרונות באמריקה עם תורת עולמם כפי שהיא מתבטאת אצלנו, וכפי שהם מרבים לנצלה על-מנת לנגח את החלטות ממשלת בישראל.
על-פי חוק יסוד הממשלה (שלנו), הממשל של אובמה הוא ממשל במעבר מרגע שהסתיימו הבחירות, ועד לכניסת הממשל החדש בפועל לעבודה. ובישראל הבחירות אינן מבשרות בהכרח אם השלטון יתחלף או ימשיך השלטון היוצא, וזאת מאחר שהשלטון נקבע רק בסופו של הליך מו"מ קואליציוני, בעוד שבארה"ב, בבחירות אלה היה ברור מראש שהנשיא, אישית, מתחלף, וידענו גם כולנו, במוצאי הבחירות, שהאדמיניסטרציה הדמוקרטית הולכת הביתה ובנעליה נכנסים נשיא ואדמיניסטרציה חדשים.
בואו ננסה לבחון האם ההחלטות המאד קיצוניות של מנגנון אובמה בעניין העדר הווטו ובעניין הדיפלומטים הרוסים היה עומד במבחן בג"צ.
בג"ץ וייס נגד ממשלת ישראל הוא הבג"ץ הקרוב ביותר לנושא הנדון, שם נתבקש בית המשפט העליון לעצור מו"מ מדיני שניהלה ממשלת מעבר של
אהוד ברק, ובית המשפט דחה את הבקשה וכך קבע: "לא קיימת בחוק היסוד או בנוהג חוקתי הגבלה פורמלית על סמכותה של ממשלת מעבר, וכי המשפט החוקתי בישראל אינו מכיר בדוקטרינה מיוחדת לפיה סמכויותיה של ממשלת מעבר מצטמצמות ל'פעולות שוטפות' בלבד"..... ועוד קבע בית המשפט כי הממשלה והשרים בממשלת מעבר בערב בחירות "מחויבים לנהוג 'באיפוק הראוי למעמד של ממשלה יוצאת' בהפעלת סמכויותיהם לגבי כל אותם עניינים שאין כורח ודחיפות לפעול בהם בתקופת המעבר, וכי מתחם הסבירות של פעילות גוף שלטוני בתקופת ממשלת מעבר נבחן בשים לב למאפייניה של הסמכות הקונקרטית המופעלת ובהתחשב באיזון הנדרש בין הצורך בעשייה לבין דרישת האיפוק".
גבולות ברורים
מאוחר יותר כאשר נדרש היועץ המשפטי מזוז לדברים בתקופת ממשלת המעבר של
אהוד אולמרט הסתמך היועץ על בג"ץ וייס והוסיף ואמר "אין באמור כדי לגרוע מהחובה להביא הסכמים מדיניים בעלי חשיבות לאישורן של הממשלה והכנסת".
בג"ץ (2001) והיועץ המשפטי (2008) מרחיבים תפיסה הסוברת שלממשלת מעבר אסור לעשות כלום מעבר ל"תחזוקה שוטפת" אך שמים גבולות ברורים: איפוק, בנושאים בעלי משמעות רק דברים דחופים, ודאי לא מחטפים בלתי דחופים לחלוטין, אשר נוגדים ככל הנראה קיצונית את עמדותיו של הממשל הנבחר, ואילו היועץ המשפטי מסביר כי מו"מ אפשר להמשיך – אך הסכמים מדיניים חשובים לא לא ניתן לאשר בלי הכנסת פעילה.
זהבה גלאון לא רק שלא עתרה נגד החלטותיו של הנשיא, עם בג"ץ וייס בתרמילה, אלא אף קראה לנשיא אובמה, מראש, שלא להטיל וטו וזאת בניגוד בולט למדיניות האמריקנית עד כה, ובניגוד לעמדת הנשיא הנכנס, מחטף פשוטו כמשמעו. מחטף בעל משמעויות רבות לאמריקה ולידידתה, ישראל.
מזל שיש פוטין אחד חכם בעולם שעצר את גירוש הדיפלומטים האמריקנים מרוסיה. בניגוד לאובמה, פוטין מבין את עולמנו, יודע בדיוק היכן הוא חי, וחושב ופועל שני צעדים קדימה.
ולנושא זכויות אדם בסוריה.
אם ה"בומבה בראש" שהנחיתו הרוסים ישירות ובעקיפין על חאלב תביא להפסקת אש אזי היא אומנם קורעת את הלב אך היא תרמה מאוד לזכויות אדם ממש כמו הבומבה בראש שאנו הנחתנו על עזה ועל החיזבאללה, זו השפה היחידה המובנת אצל הקיצונים מקרב שכנינו. זה בדיוק ההבדל בין הממשל האמריקני "ליבראלי" שלא רואה את המונח לפניו ודאי שאינו רואה את מה שמונח מעבר לפינה, לבין שלטונות המכירים את המציאות ואת השלכותיה ארוכות הטווח ומתמודדים אתן.