חזרנו לשגרה הפשוטה שלנו. לחדשות הרגילות שלנו על נתניהו ו
רשות השידור (אני חשבתי שרק לי זה אמור להיות חשוב, מאחר שאני כנראה הצופה האחרון בערוץ הראשון). שרה והעוזרת. הפלשתינים ואלאור אזריה. מבזקים מיוחדים לאור הצפות וגשמים, שתפסו אותנו כמו בכל חורף לא מוכנים.
נקרא עיתון ונגלה כמה רגעים. עוד רגע כזה שבו אתה מבין, שמערכת הבריאות שלה שילמת כל חודש, לפחות חצי אחוז מהמשכורת שלך, היא משהו שלא מספיק אפילו לסל תרופות בסיסי שכולל אקמול ופלסטר. לגלות ששילמת מדי חודש עבור ביטוח בריאות כמה מאות שקלים, שהוספת על זה עוד ביטוח מושלם וביטוח פלטינום, בריאות השן, וביטוח פרטי נוסף. שב"ן דצ"ך ובאח"ב. וכל אלו רק מכינים אותך לחברים ה-באמת טובים שלך- זכותי וליבנת פורן. הם אמורים לעזור לך לקבל את מה שמגיע לך תמורת עמלה קטנה ויקרה.
הם גם אמורים לעזור לך להתנהל מול הביטוח הלאומי שכמו כל חברת ביטוח טובה, לקחה ממך אלפי שקלים בשנה, וכשנזקקת להשתמש בביטוח שלהם, שלחו אותך לעזאזל יחד עם ועדה רפואית שמתוגמלת לפי מספר הדחיות שלהם, להתחנן לקצבה. לפחות עם הכסף שלנו, בונים עכשיו סניף נוסף בדימונה. "ביטוח לאומי הביטחון שלי" אומר הסלוגן. הביטחון שלי ושל עוד כמה מנהלים שיגיעו לסיבוב קצר של עזרה למסכנים בדימונה, ומכאן ישר לתפקיד הבא. רצוי באחת מחברות הביטוח הגדולות. לעשות בדיוק את מה שהם למדו לעשות. לא לתת. ואז לספר בראיון חגיגי שאיך שזה נראה, לביטוח הלאומי לא יהיה יותר כסף לחלק בעוד עשרים שנה.
הרגע הזה שבו אתה מבין שהבנק שלך הוא לא באמת לצידך. שהשלמת עם העמלות המיותרות של עמלת אי-סליקה ועמלת ביטול, עמלת שורה ועמלת פקיד. עמלת קניה ועמלת מכירה ועמלה בגין עמלה מיותרת. אבל כשהעמלה הקטנה שלך הולכת יחד עם עוד כמה מיליונים טובים, לעובדת אחת שהוטרדה על-ידי מנכ"ל הבנק, בהסדר שנחתם בשקט, מבלי שמישהו ידע על כך, אז יש כאן משהו שכבר נמאס.
בלי פנסיה
בנק הפועלים הוא לא באמת בנק שמשרת פועלים, או שאולי מתכוונים לומר בנק שחי על חשבון פועלים. אלו בנקים שנותנים למנהלים שלהם מיליוני שקלים כמשכורת, מצנח זהב, ואופציות. בנק שמציג רווחים מדהימים, ושולח אלף וחמש מאות עובדים הביתה. משאירים אותנו עם כמה עובדים מהדור הישן והרבה עובדים מהדור החדש. בלי פנסיה ובלי תנאים, רק עם המון יעדים ויעדים. כמה שיותר חשבונות וכמה שיותר פקמ"ים. לדעת שהיועץ הבנקאי שלך מייעץ לך תוכניות לא על-פי מה שטוב לך אלא על-פי מה שטוב לבנק.
שהבנק שלך כמו חברת הפנסיה שלך, משקיע יותר כסף בגיוס שחקנים וסלבים מאשר לעזור לזה שחזרה לו המשכנתא, ונתנו לו כמה ימים לפני שמוציאים אותו מהבית. החיים פחות משעשעים מאסי כהן ו
דביר בנדק, ונציגי הבנק שעומדים מולי, לא מחייכים כשאני מגיע עם שמיכה לכסות את המינוס.
למחוק חובות של מיליארדרים ולרדוף אחרי אנשים שקצת נתקעו עם האשראי. להציע להם הלוואות בריבית מטורפת ולתת לנו ריבית של אלפית האחוז!!! לשקלים המסכנים שאנחנו מנסים לחסוך להורים שלנו. להורים שעדיין בטוחים שהבנק שלהם יעשה הכל עבורם. להורים שעדיין מאמינים למנהל המעונב שמבטיח לו הרים וגבעות ומסמן לעצמו עוד יעד.
הרגע הזה שאני מגלה שחברת הפנסיה שלי השקיעה כסף בלשנות את שמו של היכל יד אליהו להיכל נוקיה (שפשטה את הרגל) ואז להיכל מנורה מבטחים. שבשלב הזה החלטתי לעזוב את קרן הפנסיה שלי, לטובת קרן שלא מבזבזת את הכסף שלי על פרסומות מיותרות.
כשאני בוחר את חברת הסלולר שלי, חברת האינטרנט, קופת החולים שלי והבנק שלי, אני לא בוחר כי גדי גוב מפרסם אותם. אני בוחר את החברה לפי המחיר והשירות שהיא נותנת לי. את
גידי גוב אני תמיד יכול לראות בשידורים החוזרים בערוץ הראשון.