חנינה לאלאור - התנגשות עם ערכי יסוד?

נדהמתי לקרוא מאמר של חבר עמית מוכר בכותרת דלעיל, רק בלא סימן השאלה אותו הוספתי. האמת היא שהתחלתי לכתוב תגובה אך בראותי שאורכה כאורך הגלות ובשל חשיבות הדיון הציבורי - פתחתי קובץ וורד והריהו לפניכם. כבר בכותרת המשנה נטענו דברים לא רציניים שאינם עולים בקנה אחד עם מוסר וצדק. נטען כך: "אם הפושע הזה לא ירצה את מלוא עונשו, משמעות הדבר תהיה שיש בישראל חיי אדם ששווים יותר וכאלו ששווים פחות". כמה הערות - ראשית כל, פסק הדין אינו חלוט, ערעור לפנינו וההתייחסות לאלאור כ"פושע הזה" היא טרם זמנה. ועוד - למי שקורא את פסק הדין בולטת מאוד העובדה שהנו חד-צדדי, עוין את הנאשם וכל מה שהוא מייצג, לא מקבל ולו טענה אחת מטענות ההגנה, כאשר בה בעת השופטים הלא מכובדים מכשירים כל שרץ אצל התביעה וגרסתה. בולטת במיוחד ה"הבנה" לשינוי הגרסה של עד מרכזי, מפקדו של אוראל, שבחקירתו הראשונה מסר גרסה על פיה יש לזכות את אוראל זיכוי מוחלט והפתעה לי לכותב הנכבד: אכן יש בישראל חיים השווים יותר וכאלה השווים פחות. המקרה דנן הוא ראיה ניצחת למקרה כזה. בהיות המחבל המתועב מבקש לרצוח נפש את בנינו החיילים, מרגע זה דמו בראשו. רבים הטוענים ועבדכם בכללם שאסור שניסיון רצח כזה יסתיים כשהרוצח/מחבל בחיים. הסיבות לכך רבות, כולן נוגעות לשורש קיומנו כאן ולהתאמת התנהגותנו לרצחנות הערבית הניאו נאצית המכה בנו ללא רחם מזה מאה שנות טרור. הרעיון לפיו חיי המחבל שווים בחשיבותם לחיי המחבלים אותם בקש לשחוט הוא משולל כל יסוד, מופרך ומעליב את הכותב.

שיפוט צבאי

הכפפת ההליך לשיקולים פוליטיים עליה מלין הכותב היא מאוד נכונה אלא שהוא טועה בכיוון. ההליך אכן הוכפף לשיקולים כאלה, אלא שהעוולה נעשתה כנגד החייל דווקא. כאשר רמטכ"ל ושר ביטחון חורצים דינו, מכנים אותו "חייל שסרח" ומשמיצים אותו ואת מעשיו מעל כל במה, בטרם העמד לדין, הרי יש כאן השפעה לא הוגנת על ההליך כולו אשר בהיותו במסגרת השיפוט הצבאי בעצם חורצת את דינו. נתיב מחנות ההשמדה אותו מתאר הכותב מעיד על השיבוש החמור בראייתו את המציאות. החייל המגן שלדבריו ולנוכח הנסיבות חש איום וסכנה ממשית לחייו ולחיי חבריו החיילים, ביצע את המוטל עליו על-מנת למנוע רצח יהודים (כפי שאירע במקרים דומים אחרים אז התגלה שכן היה מטען נוסף). אינני יודע מנין האסוציאציה ההזויה המאפשרת השוואה בין הזירה בחברון מוכת הפיגועים ומחנות ההשמדה. והכותב איננו מתייחס כלל לשיבוש החמור של ההליך שהתרחש מן הרגע הראשון. התבטאויות הרמטכ"ל ושר הביטחון כדלעיל, ההדלפות הרבות מהחקירה, סירוב להעיד עדים חשובים מצד ההגנה (ישראל שומר למשל, שחיסל מחבל ערבי ביריה בגבו בעוד זה בורח לאחר ניסיון רצח...), יחס עוין כוחני ובוטה להגנה ויחס הפוך לתביעה, גיוס עורך דין חיצוני, יקר ומוכשר על חשבון המדינה (כלומר על חשבון אלאור, משפחתו, חבריו ורוב היהודים בארץ ישראל) והעסקתו על פני חודשים ארוכים, והפרת כל כללי הסוביודיצה על-ידי רבים מדמויות המפתח.

הצדק במיטבו

הכותב אינו מזכיר ולו במילה מה שנראה כשוחד תוך כדי ניהול המשפט! גם העד המרכזי מפקדו של אוראל (ומי שהפך עורו וגרסתו) תום נעמן קודם בדרגה ובתפקיד בסמוך למתן העדות, וגם שניים מתוך שלושת השופטים שישבו בדין זכו לקידום דומה. כך נראה הצדק במיטבו וההליך השיפוטי במלוא תפארתו, אין מה לומר! אשר לחנינה - הייתי ממתין עם מסקנות נחפזות גם כאן - יוגש ערעור ובו ייתכן מאוד שתיהפך ההכרעה. האם גם אז יזדרז הכותב אלי מקלדת לכנות אלאור פושע או שמא יעשה תשובה ויתנצל. ולסיום שני עניינים - אינני יכול לתפוש הכיצד הכותב מתעלם מהיותנו במצב מלחמה הנמשכת מאה שנים עם הגרועים שברוצחים - תאבי הרצח ומקדשי הדם הערבים של הדורות האחרונים. חייהם של כל הרוצחים הללו בכוח או בפועל, שווים כקליפת השום ויש לחסלם על אתר בכל מקום בו הם מנסים לרצוח יהודים. גישה אחרת מאפשרת אסונות פרטיים ולאומיים אותם אנו חווים תדיר. ייזכר נא הכותב בחיי הלל יפה אריאל שנשחטה במיטתה, בבני משפחת פוגל, בעשרות יהודים בליל הסדר במלון פארק, השם ייקום דם כל הקדושים, ויעז להעלות על דל שפתיו שערך חיי הרוצחים שם זהה לערך חיי היהודים אותם רצחו. ולסיום - מה עם קצת נשמה יהודית - הבנת הציבור היהודי המוכה חזור והכה על-ידי פורעים ורוצחים ערבים. מה עם מתן גיבוי לחייל המוכן למסור נפשו על הגנת המולדת, איך מרגישים היום רוב חיילי צה"ל הקרביים, מדוע מפקירה כל שרשרת הפיקוד את החייל, הכיצד ניתן לבודד את נסיבות האירוע, המקום רווי הדם בו התרחש, מעשי הרצח הקודמים בחברון, קריית ארבע, גוש-עציון, שומרון, תל אביב ועוד מהתוצאה ? כל אלה, ידידי, הם הם ערכי היסוד המטשטשים אצל אחדים, ככל הנראה גם אצלך.