|
| תאריך:
|
17/01/2017
|
|
|
עודכן:
|
17/01/2017
|
|
|
1 |
|
| |
|
הנקודה היא שזקהיים אינו הסיפור פה (הוא גם לא רלוונטי בהקשר ה״לביא״ הפרוייקט הזה היה גדול על ישראל בעשר מידות ולא היה למדינה כסף להשלים אותו). היחסים של ישראל עם חלקיה השונים של הקהילה היהודית בארה״ב זה הדבר החשוב. לכן, זה מאד אירוני שמי שחדשות לבקרים מצהיר כיצד הכל ישתנה ב-20 לינואר כאשר הנשיא החדש עם הנכדים היהודים יכנס לבית הלבן פתאום מקטין את חשיבות יהדות ארה״ב. עכשיו למה זה גם מצחיק? כי לפי מדינת ישראל הנכדים של טראמפ אינם יהודים, איוונקה טראמפ-קושנר עברה גיור שאינו מוכר על ידי הרבנות ולכן גם ילדיה אינם יהודים. שער בנפשיך שאחד מנכדיו של טראמפ יחליט לעשות ״עליה״ לפי חוק השבות לא תהיה לו בעיה לקבל אזרחות ולשרת בצבא. אבל להתחתן הוא לא יוכל. ומה נראה לך יקרה אם טראמפ ידע על זה (רק על האפשרות ולא בעתיד)? לא מדובר באדם סביר שיגיד:״אלו החוקים של ישראל וצריך לכבד אותם״ הוא יעלב מזה שהנכדים שלו הם אזרחים סוג ב׳ בעיני מדינת ישראל. כמובן שהכל קישקושים בגלל שהדבר החשוב באמת הוא שהתומכים של טראמפ וחלק לא מבוטל מהיועצים שלו הם נאצים (אפילו לא ניאו). זה חשוב משני טעמים: א) מאטיס ובנון הולכים למצוא מכנה משותף בפקפוק בצורך ביחסים הדוקים בין ישראל ובין ארה״ב (הראשון כל כך לא אוהד את ישראל שהוא אפילו לא טרח לפלוט את הססמאות הרגילות בשימוע בסנאט והשני פשוט אנטישמי מוצהר). לגבי השאר זו עדיין שאלה פתוחה אבל פלין אנטישמי בפוטנציה ועוד היד נטויה. ב) שלטון טראמפ הולך להזכיר ליהודי ארה״ב מה זה להיות יהודים, התקיפות המילוליות והפיזיות של יהודים בארה״ב ע״י גזענים לבנים כבר בעליה. הם יזכרו למה רובם המכריע מצביע לדמוקרטים ולמה בד״כ יהודים לא מרגישים בנוח עם לאומנות. למה זה משנה לישראל? כי התמיכה בישראל כפי שהיא היום: לאומנית ובלתי מתנצלת תהיה הרבה יותר קשה. מי שנלחם בלאומנות, קסנופוביה וגזענות בארה״ב מאד יתקשה לתמוך באותן תופעות במדינה אחרת. חשוב להבהיר, הקרע כבר שם. כאשר נתניהו הציג את כל יהודי ארה״ב כגיס חמישי בנאום בפני הקונגרס במרץ 2015 ועוד הוכיח שאיפא״ק לא יכול לספק את הסחורה ביום פקודה זה היה קו פרשת מים. הסכנה המוחשית והפיזית ששלטון טראמפ מבשר יזיז את יהודי ארה״ב מחוסר המעש שלהם והנזק האגבי הולך להתבטא בירידה בתמיכה במדינת ישראל. הסוגיות ברשימה זה רק הדובדבן שבקצפת של עוגת העלבונות שישראל מגישה ליהודי ארה״ב במהלך השנים. הפער הוא ערכי ואידאולוגי, טראמפ והתומכים שלו רק מחדדים אותו. |
|
|
|
|
|
|
 סגור |
כתוב תגובה ל-
אלטע קאקער |
|
|
|
|
|
| |
את עמדותיך בנושא, ללא קשר למה שאומר המאמר שאליו אתה מתייחס.
גם זו לטובה. חבל שאינך כותב את הדברים באופן בלית-תלוי. מבחינת היקף התגובה, זהו מאמר בפני עצמו.
לעצם ההתייחסות:
א. לא טענתי שזקהיים הוא העיקר כאן. טענתי שהוא סימפטום לקבוצת יהודים לא קטנה, שהתרגלה לתת לישראל פקודות ואינה מבינה שהזמן הזה עבר.
ב. אינני מסכים עם הערכתך שישראל הייתה חייבת להפסיק את פרויקט הלביא. אלמלא זקהיים וויינברגר וגורמי התעשייה האווירית בארה"ב, היא גם לא הייתה מפסיקה אותו.
ג. ישראל פתחה את יכולותיה התעשייתיות, מדעיות, כלכליות בזכות פרויקטים טכנולוגיים מתקדמים החל משנת 1967, והלביא היה חוליה חשובה בשרשרת. הפסקתו גרמה לכך שעד היום ישראל היא מדינת-סטארט אפים שמוכרת את עצמה לדעת לציידי הזדמנויות, שהופכים את היזמות הישראלית למכרות זהב עבור עצמם. ישראל עד היום איננה מדינה בעלת כושר תעשייתי משמעותי, וזו גם אחת הסיבות לפערי השכר העצומים שבה. שירותים לא היו ואף פעם לא יהיו מנוף להעלאת רמת החיים של האוכלוסייה - רק תעשיות מתקדמות. עם ישראל הוא עם מוכשר ביסודו של דבר, אבל לא כולם יזמי סטארט-אפים.
ד. יהדות ארה"ב מפוצלת כבר כיום לארבעה זרמים שנמצאים באי- הסכמה כרונית זה עם זה. החיים בצוותא מוגבלים שם לסממנים יהודיים מעטים שהולכים ופוחתים, ועמם עולה ופורחת ההתבוללות. מציאות זו תלך ותגבר, ואין בה דבר - וזו הטענה העיקרית של המאמר - שמצדיק שגם אנו נאמץ את כלל הפילוגים משם למערכת הלא פשוטה שלנו. האם הבעיות נבעו ממשבר חברתי פנימי בתוך ארה"ב, שמסתמן כבר כיום בין הדמוקרטים לרפובליקנים, או ממשבר כלכלי שינבע מחוסר יכולת של הקונגרס לנהל את המדינה באופן רציונלי, כפי שהסתמן בקדנציה השנייה של אובמה, או מטרור אסלאמי שיצמח על בסיס הגירה בלתי מרוסנת ו/או העדר פתרון ממשי לאידיאה "הדמוקרטית " של אובמה, של שיוויון בינן גיזעי שהוא עצמו לא תרם לו דבר, אינני יודע לנבא. אולי מהכול יחד. דווקא הסיכון הזה צריך להוביל אותנו למידה מירבית של אי-תלות ואת יהדות ארה"ב למידה מירבית של שימור האופציה הציונית.
ה. אינני יודע כיצד יתפקד טראמפ, ואין זה משנה מיהו שצלו שר X או שר Y. כנשיא, הוא ייתן את הטון ואם יעמוד בדיבורו המצב יהיה טוב בהרבה משהיה.
ו. בכל מקרה, דיון בנושאי הלכה הוא דיון דתי ולא מדיני. שם הוא צריך להתנהל ושם הוא צריך להפטר גם בין "הרבנות שלנו" ל"רבנות שלהם". הפתרון האופטימלי יהיה גוף יהודי מרכזי אחד המייצג את ההלכה ופרשנותה, משותף לכל הקהילות היהודיות בעולם. שום דבר אחר לא יספר פתרון "אוניברסלי" שכולם או לפחות רוב מכריע יוכל לחיות עימו.
ז. אם לא יהיה הסדר כלל-יהודי, תצטרך ישראל לקיים את הפתרון שעמו היא יכולה להתקיים כמדינה יהודית, בין אם ימצא חן בעיני אחרים ובין אם לאו.
ח. במערכת היחסים בין ישראל ליהדות ארה"ב, זו נקודת המפתח, וסינדרום זקהיים עומד בניגוד מוחלט לצורך הריבוני של ישראל. |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט |
|
|
|
|
|
| |
|
ההתעניינות ביהדות ארה״ב מצד ישראלים היא ממוקדת מטרה: תמיכה בישראל ותרומות. לכן כל מה שמשפיע על התמיכה זו הוא רלוונטי לדיון בין שזה ממשל טראמפ ובין שזה הרבנות הראשית. אם נראה עוד זקהיימים או כאלה שיגרמו לזקהיים להיראות כנציג ״תקומה״ בארה״ב בהשוואה זה משמעותי. הנחת המוצא שיהודים צריכים לתמוך בישראל אינה מובנת מאליה בנסיבות הנוכחיות. הטיעון שלי הוא מאד פשוט, מורת הרוח שאתה מביע מ״סנדרום זקהיים״ לא צפויה לעבור אלא להחמיר. |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אלטע קאקער |
|
|
|
|
|
| |
אעשה זאת שוב.
ההתעניינות ביהדות ארה"ב איננה דו-ממדית. היא רחבה יותר אולם ממד העומק שלה אצל ישראלים רבים שונה. אינני מנתח כאן את כלל הסיבות, זו סאגה בפני עצמה ויש לה מגוון של שורשים, מהם פתולוגיים. ישראל לא תוכל לבסס קשר עם יהדות העולם על שני הממדים שלך לאורך זמן, ועליה להתייחס לעניין אחרת. ישראל, כמדינה של 6.5 או 7 מיליון יהודים במזרח התיכון, תהיה מאוימת לשנים רבות לא רק צבאית אלא גם אידיאולוגית, כלכלית, ותרבותית. ומאידך, היא מוגבלת ביכולתה "להקרין" איום נגדי על סביבותיה. ממדיה הגיאוגרפיים מזעריים ועם אוכלוסייה של פחות מ- 10-12 מיליון נפש יהודים, היא אינה עשויה לייצר איום ממשי על סביבותיה. בגלל התרבות המקומית, איום ממשי במזרח התיכון חייב לכלול מרכיב גיאופוליטי. המקורות להגדלת האוכלוסייה היהודית הם שלושה: ריבוי טבעי, עליה או חזרה של יורדים או צאצאיהם, וקיבוץ גלויות מודרג מן הסוג שנעשה מול תפוצת אתיופיה. התפתחות כלכלית ישראלית מן הסוג שמתחולל כיום, היא מנוף מצוין לייצור תנאי- הסף הדרושים: להרתעה אסטרטגית ולהגדלת פוטנציאל ההשתחררות מהאיום הדמוגרפי המקומי במובנו הרחב. במקום לייבא עובדים מיומנים מחו"ל ולהסתבך שוב עם בעיות של מיעוטים "קשי-חינוך", מוטב להתאמץ לשלב כאן יהודים, בין היתר משיקולים כלכליים ויהודיים.
יהודים אינם צריכים לתמוך בישראל אם הם מאמינים שתוך דור או שניים לא תהיה להם בעיית קיום במקומות מושבם, בעיקר משום שיפסיקו להיות יהודים. תמונת מציאות כזו קיימת כיום במקומות לא מעטים בארה"ב, ומובילה אותה התנועה הרפורמית יחד עם אלה המגדירים עצמם אתאיסטים.
לא הבנתי מה עניין "תקומה" לכאן. גם בישראל ד'היום לא כולם הם אנשי "תקומה"... . זקהיימים יש כיום לא מעטים. חלקם לוקים בתסביכי גדלות מסוגים שונים, אחרים ברגשי נחיתות המונעים מהם ביטוי מוחצן של יהדותם או תמיכה בישראל, ואצל חלקם הדחוף מנצח את החשוב.
בעבר, הצטיירה ישראל כניסוי חברתי-פוליטי שעושים כמה מסכנים מטורפים במזרח התיכון. ה"רחמים היהודיים" היו מרכיב חשוב בנכונות לעזור במובנים שונים. כיום עברנו כבר לפזה אחרת: איננו כל כך קטנים, איננו כל כך טיפשים ועקרונית, בקצת פחות נוחיות, אנו יכולים להסתדר גם בלי הכסף האמריקני (צריך להגדיל את הפריון הממוצע המקומי ב- 10%, במונחי הממוצע של ה- OECD, שבו אנו מפגרים ב- 23%. סיוע פוליטי עדיין יכול להועיל, אולם אובמה הראה כבר שגם מבחינה זו, יכולתם של יהודי ארה"ב נמצאת בנסיגה מהירה. הגידול במספרם, עושרם והשפעתם הפוליטית של ההיספנים (כ- 16%), האמריקנים האפריקנים (כ- 12%), האסיאנים (כ- 9%), מותירים את היהודים, (כ- 1.7%) הרחק מאחור. לשינויים אלה יש כבר כיום השפעה רבה וזו תלך ותגדל בגלל ההתבוללות ובגלל קצב הריבוי הטבעי היורד, למעט אצל האורתודוקסים.
הקהילה היהודית במצוקה שתלך ותגדל. ההנחה שישראל יכולה להיות שסתום פורק לחץ עבור מצוקה זו, איננה נכונה, רצויה או אפשרית כאשר הם ממשיכים לשבת שם. עניין זה חייב לעמוד על הפרק ולהיות מרכיב יסודי במערכת היחסים בין שתי הקהילות הגדולות בעולם של יהודים. היא אינה יכולה לפעול על בסיס של אולטימטומים ולא על בסיס של שחיקת רגשי העליונות מהעבר. נכון, סינדרום זקהיים עשוי להחמיר, ולכן חייבים כבר עכשיו להתוות את קווי התיחום של "מותר" ו"אסור" ביחסים ההדדיים. זה בדיוק המסר של המאמר.
מי שאינו חי כאן, יכול רק להציע, לבקש ולהידבר בכדי שננסה בצוותא למצוא מוצא שיתאים לו מבלי לחרבש את המציאות המקומית. העדיפות תהיה תמיד לצורך המקומי לקיים מדינה עם מ |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט |
|
|
|
2 |
|
| |
|
נכון שהיהודים האמריקאים, ש-73% מהם הצביעו לדמוקרטים, הולכים ומתרחקים ממדינת ישראל, אבל הם פשוט חלק מהמגמה של המפלגה הדמוקרטית להתרחק מישראל. והמגמה הזאת בכלל לא קשורה ליחס לרפורמים בישראל, שלדמוקרטים הנוצרים, שהם כמובן הרוב המוחלט, אין שמץ של מושג עליו, אלא לכך שהם מאמצים את גישת השמאל העולמי, שרואה בישראל שלוחה של קולוניאליסטים לבנים, שבכלל לא צריכים להיות כאן, במרחב הערבי. |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אהוד פרלסמן |
|
|
|
|
|
| |
אני סבור ששכח להסתכל במראה...
הוא אינו יחיד, ונכון שיהודי ארה"ב מתמידים באיוולתם מן הימים שלפני הקרע עם האפרו-אמריקנים. אולם בעוד האחרונים הולכים ומתרבים בארה"ב, ונראה שהופכים לבעיה חברתית מיליטנטית, היהודים נמצאים בדעיכה ולא כולם מפנימים זאת.
ראה גם תגובתי המפורטת לדברי קודמך. |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט |
|
|
|
|
אפרים הלפרין
מאז שאני זוכר עצמי כחייל, כמפקד, כאזרח, תמיד הייתה לי הרגשה שרוחו של צה"ל הרבה יותר משמעותית מהגשמיות שלו  תמיד סברתי שרוח המפקד הרבה יותר משמעותית מהפקודה בייחוד כאשר את הפקודה אי-אפשר לבצע כתוצאה מנסיבות שהשתנו מאז ניתנה הפקודה והתפיסה הזו השתבשה מאוד בעייני עם כניסת גדי איזנקוט ללשכת הרמטכ"ל
|
|
|
|
|
|
|
|
מתי דוד
הסתבר שלפרשת "ביבי-ונוני" היו גם כמה "דברים חיוביים": התברר שהפרשה לא הפכה לעוד נושא שבמחלוקת השגרתית בין ימין לשמאל, אלא הפכה למאבק על כסף וכוח בין שני האנשים החזקים בפוליטיקה ובתקשורת, שסחרו בסחורה שלא בשליטתם
|
|
|
|
|
|
|
|
משה גולדבלט
אסור לאיש ציבור להיות במצב של ניגוד אינטרסים אסור לו לפעול בתפקידו הציבורי בנושא שיש לו נגיעה אישית ביחס אליו אפילו כל הקשר שבין נתניהו לעיתון הוא חברות אישית עם בעליו שלדון אדלסון די היה בכך על-מנת לפסול אותו לעסוק בסוגיה
|
|
|
|
|
|
|
|
איתמר לוין
אם מנדלבליט יחליט להגיש כתב אישום בפרשה - ההקלטות לא יפורסמו לפני שיוגשו כראיה לבית המשפט יהיה קל יותר לפרסם אותן אם התיק ייסגר, אבל גם אז לא מדובר בהליך פשוט
|
|
|
|
|
|
|
|
אפרים הלפרין
קלטות לוהטות מחממות לנו את החורף, אבל החמימות הזו היא ממש כמו החמימות של ציפור אשר פרה חירבנה עליה ואז הציפור פצחה בשיר מקיר לקיר מהאושר ומהטמפרטורות המענגות בקור העז, והחתול ששומע את שירת הציפור בא וטורף אותה
|
|
|