בסוף השבוע יהיה
דונלד טראמפ לנשיא ה-45 של ארה"ב (למען הדיוק ההיסטורי הוא בעצם האיש ה-44 אלא שגרובר קליבלנד היה פעמיים נשיא לא ברציפות בשלהי המאה ה-19). את כניסתו של
ברק אובמה, הנשיא השחור הראשון לבית הלבן לפני שמונה שנים, ליוו אופטימיות ותקוות גדולות בעיצומו של המשבר הכלכלי העולמי ושבר אמריקני בעיצומה של המלחמה בעירק. yes We Can הייתה סיסמה סוחפת, לא רק באמריקה אלא בכל העולם. טראמפ, הנשיא הראשון שאין מאחוריו כל שירות ממלכתי או ציבורי, נבחר לבית הלבן עם הסיסמה Make America Great Again שגם משדרת תקוות ואופטימיות עבור האמריקנים. אלא שהפעם הכניסה לבית הלבן מלווה גם בסימני שאלה ואפילו חששות מצד ציבורים רבים באמריקה וברחבי העולם. אלה תוהים מיהו טראמפ האמיתי; האם זהו האיש שהכרנו לאורך חודשי מערכת הבחירות המתישה על אמרותיו והצהרותיו הפרובוקטיביות והשנויות במחלוקת או שמדובר באיש היודע את כובדה, אחריותה ומשמעויותיה של משרת נשיא ארה"ב ויתאים עצמו אליה.
נהרות של מלים כבר נשפכו בקשר לאיש שעד לפני כשנתיים היה מוכר ברחבי העולם בעיקר בעסקי נדל"ן, מלונאות ומופעי בידור זוהרי דרכם עשה לביתו בהצלחה יתרה. על השקפותיו בענייני העולם הגדול איש לא שמע עד שנכנס למערכת הבחירות המוקדמות. ממה שהספקנו לשמוע מאז הרושם הוא שטראמפ רואה עצמו כרפורמאטור הגדול שהולך לשנות דברים מן היסוד גם בתוככי אמריקה וגם בזירה העולמית. נדמה כי מעולם לא היה בתולדות ארה"ב מועמד לנשיאות שהעמיס על עצמו כל כך הרבה התחייבויות ופיזר בנדיבות כל כך הרבה הבטחות שהוא מתכוון ליישם. נכון, טראמפ הוא לא הראשון באמריקה שעשה כך. גם במדינות אחרות מבטיחים הפוליטיקאים הרבה יותר ממה שהם רוצים, מתכוונים ויכולים לבצע. אפילו בישראל...
ואולם, אצל טראמפ בולטים מספר מאפיינים המייחדים אותו ועשויים לרמוז על העתיד לקרות. עד היום הוא היה אדם שאת החלטותיו קיבל בעיקר בעצמו, שאת סביבתו ראה ממרומי מגדלי טראמפ המפוארים או מאחוזותיו ובתיו רחבי הידיים הפזורים ברחבי אמריקה. דווח כי הוא מושקע בלמעלה מ-140 חברות ב-25 מדינות והאינטרסים העסקיים שלו חובקים עולם. כיצד אלה יסתדרו עם נשיאותו ? שאלה זו נשאלה שוב ושוב וטראמפ הבטיח "שיהיה בסדר". נדמה כי רגע לפני שהוא מתיישב בחדר הסגלגל בבית הלבן הוא עדיין לא הפנים, אם לשפוט לפי הצהרותיו ותגובותיו התכופות, שמעתה כללי המשחק יהיו שונים לחלוטין ממה שהתרגל אליהם כל חייו. הוא ייאלץ לקבל החלטות בשיתוף עם שרי הקבינט, יועצים, פקידים ולהאזין ולשמוע גם הערכות ודעות שלא תמיד יתאמו את השקפותיו וינעמו לאוזניו.
הייתה לנו כבר דוגמה לכך: תגובתו לקביעת זרועות המודיעין הלאומיות האמריקניות שהרוסים התערבו באופן פעיל ובוטה במערכת הבחירות האחרונה. קשה לזכור, אם בכלל, ראש מדינה הדוחה בהינף יד ובזלזול קבל עם ועולם את הערכותיהם וקביעותיהם של גופי המודיעין שלו משל היו משרתים אינטרסים של מדינה זרה. בתגובתו, עליה חזר יותר מפעם אחת, העיד טראמפ על עצמו כי הוא עדיין לא הפנים לחלוטין כי אלה הגופים שאיתם יצטרך לעבוד בהרמוניה מלאה ושעל סמך דיווחיהם והערכותיהם הוא כנשיא יצטרך לקבל החלטות. אם ביקש בתגובתו לשדר מסר כי הם טעו והטעו הרי שעשה בעצמו טעות של טירון מתחיל שצריך להניח, לטובתו, כי למד לא לחזור עליה שוב כי נזקיה גדולים הרבה יותר מתועלותיה.
כאשר דונלד טראמפ קבע את סיסמת הבחירות שלו הוא ביקש להידמות ולהזכיר לאמריקנים את ימיו של הנשיא רונלד רייגן בשנות ה-80 של המאה הקודמת שתקופת כהונתו נחשבת היום כתקופת זוהר בתולדות ארה"ב. היא נובעת הן בשל מדיניות הפנים שלו והן בשל עמידתו האיתנה מול בריה"מ אותה הגדיר כ"אימפריית הרשע". רייגן הוא האיש שהגה את תוכנית מלחמת הכוכבים שיש הטוענים שהסובייטים לא יכלו להתחרות בה בשל עלויותיה האסטרונומיות שגרמו לבסוף לקריסת בריה"מ ונפילת הקומוניזם בכל מזרח אירופה.
אלא שלשאיפה של טראמפ להשיב את אמריקה לגדולתה יש מרכיב לוגי המצריך התייחסות: גדולה ביחס למה ולמי? אינך יכול להיות גדול רק בעיני עצמך. בזירה העולמית יכולותיה של מדינה נקבעות בהתאם למרכיבי עוצמתה הכלכלית, המדינית והצבאית ומיצובה בעיני מדינות אחרות. בעידן המלחמה הקרה היו שתי מעצמות, ארה"ב ובריה"מ, שהתחרו ביניהן על אזורי השפעה בעולם וכללי המשחק היו ברורים שלא משתמשים בנשק גרעיני אלא לשם הרתעה. לא היו אז שחקנים אחרים בעלי יכולות דומות.
היום המצב שונה כמובן. סין הפכה לשחקן מרכזי ומשפיע מאוד ולא ניתן להתעלם ממנה בכל מקום בה עומדת על האינטרסים שלה. אלא שדונלד טראמפ שידר עד כה מסר חד-משמעי כי מבחינתו
ולדימיר פוטין הוא הפרטנר שלו ואתו הוא מתכוון "לגנוב סוסים" בזירה העולמית. הרקע והסיבות לגישתו נותרו עלומות עד היום וההשערות לגביהן עולות ופורחות. פוטין מצדו נתן להבין כי הוא מחכה בקוצר רוח לטראמפ. במצב עניינים כזה אפשר להציג את ההנחה הבאה: אם טראמפ חפץ להחזיר את אמריקה לגדולתה הוא לא יוכל לממש זאת על חשבונה של רוסיה כי לא סביר כי פוטין יסכים להיות שחקן משנה של טראמפ, למרות החיוכים ההדדיים. לכן, הדעת נותנת כי שניהם חושבים לצעוד יד ביד ולהימנע מהתנגשות אינטרסים ביניהם. אלא שכאמור הם יאלצו להתחשב בשחקנים אחרים בזירה ובראשן סין, שלא בהכרח רואים עין בעין עם האמריקנים והרוסים.
מכאן מתבקשת המסקנה כי השאיפה של טראמפ לנהל את העולם עם פוטין איננה נעדרת אי-ודאויות וסביר להניח כי המכשולים יצוצו במהרה. האם גם אז טראמפוטין יהיו חבוקים איש בזרועות רעהו ?
מדובר כאמור בהנחות המתבססות על מה שידוע לנו עד כה על האיש טראמפ. אבל אם להמשיך את קו המחשבה הזה אני מבקש להציג כאן תזה שבדרך כלל איננה נפוצה בכתיבה עיתונאית קרי, לנסות לחזות את העתיד. בניגוד להערכות הרווחות מה יעשה וכיצד יתנהל דונלד טראמפ כנשיא ארה"ב אני מבקש להניח כאן כי אם הוא ימשיך להיות "אותו טראמפ שהכרנו" הוא עלול לא לסיים את הקדנציה שלו.
באמריקה יש חלופי שרים אם מרצון ואם מאונס, והתופעה ככלל איננה יוצאת דופן. לא כן ברמת הנשיא: טראמפ עלול להגיע לעימותים תכופים עם עמיתיו למפלגה בקונגרס בשל עמדותיו, מדיניותו או החלטותיו שיגרמו לקרע ביניהם ולניסיונות מצידם ליזום הליכי הדחתו - מהלך חריג ביותר בארה"ב וגם מורכב מבחינה חוקתית. כמובן, שנדרשים לכך נימוקים כבדי משקל, כאלה שהתגלו במקרה של הנשיא ריצ'רד ניכסון שהוא היחיד בהיסטוריה האמריקנית שנאלץ להתפטר בטרם זמנו.
כאמור, זו הערכה טרם שדונלד טראמפ נכנס לחדר הסגלגל, אבל אחרי מעקב של חודשים מאז הפציע בזירה הפוליטית אני מוכן להציגה. אף כי
עצם הרעיון, בטרם האיש התחיל לתפקד עשוי להיתפס כתרגיל מחשבתי בלבד יש דוגמאות רבות ומוכרות שאכן התרחשו בפועל בנסיבות שאיש לא חזה קודם שהפכו לעובדות מוצקות: האם האמריקנים העלו אי-פעם על דעתם שמטוסים חטופים יפגעו בפנטגון בוושינגטון, יפילו את מגדלי התאומים בניו-יורק ויהרגו כ-3000 בני אדם ביום בהיר אחד ? ואצלנו, מי יכול היה לחזות את בואו של אנוואר סאדאת לירושלים, את רצח
יצחק רבין ע"י יהודי ואת המחשבה כי נשיא המדינה יישב בכלא בגין מעשי אונס במהלך כהונתו.
ייתכן כמובן כי טראמפ יתנהל בשונה ממה שהכרנו. להערכתי, הסיכוי לכך לא גבוה כי קשה לצפות מהאיש המבוגר ביותר שנבחר אי-פעם לנשיא ארה"ב - חלף על פני רייגן - לשנות בגילו את אורחותיו והרגליו גם אם משרתו הרמה מחייבת אותו לדפוסי התנהלות אחרים.