פרשת בא היא הפרשה הראשונה בה מקבלים בני ישראל מצוות. 20 מצוות עשה ולא תעשה (על-פי מניין הרמב"ם). אחרי מצוות "קידוש החודש" שפע מצוות הקשורות לקורבן פסח: ממצוות שחיטת קורבן הפסח עם כל הדקדוקים והמצוות הקשורים בפסח דורות, הפסח אותו אנו חוגגים כל שנה.
מצוות אלו אמורות להזכיר לנו את אשר עשה ה' לבני ישראל בצאתם מצרים. את המכות שהפיל על פרעה. את נס הגאולה, ולמען נספר זאת לדורות הבאים: "למען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'" (בראשית י, ב).
אבל נשאלת השאלה: וכי היינו יכולים לשכוח נס גדול שכזה? מכות נוראות אלו? הרי די היה במצוות זכור. כמו מצוות הזכירה האחרות. וכך שואל בעל "ספר החינוך": "למה יצווה אותנו ה' יתברך לעשות כל זה לזכרון אותו הנס? והלא בזכרון אחד יעלה הדבר במחשבתנו ולא יישכח מפי זרענו".
ומסתבר שאין זה רק עניין הזכירה. זהו עניין של חינוך.
וכך מלמד אותנו בעל "ספר החינוך" דברים נפלאים על החינוך: "אחרי הפעולות נמשכים המעשים". "דע כי האדם נפעל כפי פעולותיו ולבו וכל מחשבותיו תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק בהם, אם טוב ואם רע, ואפילו רשע גמור בלבבו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום – אם יערה רוחו וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה ובמצוות, ואפילו לא לשם שמים, מיד ינטה אל הטוב, ומתוך שלא לשמה בא לשמה, ובכוח מעשיו ימית היצר הרע, כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות".
המעשים הטובים שאנו עושים גם אם באים כמצוות אדם מלומדה, יכולים להביא אותנו לבניית הטוב בנפשנו.
ולעומת זאת מזהיר בעל "ספר החינוך" יכול לקרות גם להפך: "ואפילו אם יהיה האדם צדיק גמור ולבבו ישר ותמים, חפץ בתורה ובמצוות, אם יעסוק תמיד בדברים של דופי – האומר דרך משל שהכריחו המלך מינהו באומנות רעה, באמת כל עסקו כל היום באותה אומנות – ישוב בזמן מן הזמנים מצדקת לבו להיות רשע גמור, כי ידוע הדבר ואמת שכל אדם נפעל כפי פעולותיו כמו שאמרנו".
ועל כך אמרו חכמינו ז"ל: "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות". "כי מתוך הפעולות הטובות אנו מפעלים להיות טובים וזוכים לחיי עד" (ספר החינוך).
וזה מלמד אותנו שהחינוך מתחיל בעשיית מעשים טובים, גם אם זה נעשה בתחילה כמצוות אדם מלומדה. כל דבר טוב שאנו עושים, כל מצווה מעלה אותנו עוד לדרגה הגבוהה יותר.