בעבר זו הייתה הקופסה הכחולה של קק"ל שקידשה במוסדות החינוך את פינת הלאום". מדי יום שישי זכתה הקופסה לפינה חמימה בין כותלי הגנים ובתי הספר בארץ. עוד פרוטה ועוד פרוטה, שנאספו מהבית בימים של צנע והידוק-חגורה, שולשלו לתוכה בחרדת-קודש גדולה, בטקס שהיה ממש מקודש.
לפני שנים אחדות החליט משרד החינוך, משום מה, להחזיר מחדש עטרה ליושנה ולהשיב את הקופסה הכחולה לאותו המקום המכובד שהיה לה בשנות-פריחתה. אלא שכמו סמלים רבים אחרים, שאבד עליהם הכלח מזמן, איבדה גם הקופסה הכחולה את יוקרתה משכבר הימים, וכיום היא נותרה רק כסמל ל"שנור".
יש כבוד
עכשיו מבקשים במשרד החינוך להשיב את מסורת "פינת הלאום", אלא שהפעם נעשה הדבר באמצעות תלייתם של דגל ישראל ותמונתו של נשיא המדינה על קירות כותליהם של גני הילדים. כדי לממש את משאלתו, לא מהסס המשרד לקבוע עובדות בשטח ולגבש רשימות עדכניות של גנים הנמנעים מתלייתם של הדגל והתמונה.
ושלא תהיה אף לרגע טעות: כבודם של דגל ישראל ותמונת הנשיא מונחים כמובן במקומם הראוי, אלא שאין שום מקום לחייב לתלותם, כאשר בכל גן מלמדים כבר ממילא את התכנים האלה. אין זאת כי אם מטרת איסוף המידע לא נועדה להנחיל לילדים את הדגל ואת הנשיא, אלא נודף ממנה ריח מבאיש של "ציד מכשפות", שהוא מן הסתם מיותר בהחלט.
אז תנוח דעתו של משרד החינוך, שהרי כך או אחרת, הדעת נותנת שאין שום מקום לפקפק בכבוד שרוחשים בגנים למדינה ולסמליה, ולמותר לציין שאלה אינם נזקקים להנחיה כלשהי מגבוה, ולא כל שכן לכפייה מלמעלה.