ידוע שבלחימה אפשר להקלע לכל מיני מצבים, מלחימה פנים אל פנים ועד להפעלת אש מנגד, ירי מרחוק בלי לראות את האויב מקרוב. התיאור הזה, למרות שהוא בסיסי ולא ממצה, נכון לכל סוגי הלחימה ולכל ההתמודדויות שיוזמים או שנקלעים אליהן, בין אם מדובר בהתמודדות עם החוץ ובין אם בהתמודדות של האדם עם נטיותיו הטבעיות. בדרך כלל, כל עוד ניתן להגיע אל היעד בדרך אחרת, מוטב להמנע מעימות חזיתי, מקרב פנים אל פנים. אבל לפעמים לא מצליחים להכריע את המנגד בדרכים אחרות ואין ברירה אלא להתעמת עמו פנים אל פנים. ולפעמים, אפילו אם הצליחו להכריע, חייבים להגיע לעימות חזיתי כדי לוודא שלא נותרו כיסי התנגדות.
פרשת השבוע שלנו מגיעה לאחר עימות מתמשך בין משה לפרעה, עימות שבמהלכו חטפו המצרים שבע מכות קשות שבמהלכן שודדו מערכות הטבע ובסדר עולה, התחיל במים שנהפכו לדם ועד ברד כבד בארץ מדברית כמצרים, דרך צפרדעים שהציפו את בתיהם, כינים, חיות רעות, דֶּבֶר שהפיל חללים, ושחין, מחלת עור קשה. ופרעה ממשיך להתעקש שלא לשחרר את בני ישראל, הוא השליט ואין בלתו. מכל זה התרשם משה שלפרעה יש עוצמות בלתי מצויות וזה עורר אצלו את המחשבה שאין בכוחו לנצח את פרעה. אם אחרי כל המכות שספג הוא ממשיך להתעקש שלא לשחרר את בני ישראל, מה עוד יכול משה לעשות. כאן מתערב הקב"ה ומבהיר למשה שאינו נדרש לנצח בכוחות עצמו.
לכן, אחרי המכה השביעית, פרשת השבוע נפתחת בפניה מבטיחה ומרגיעה של הקב"ה למשה (שמות י): [א] וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה: כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ, וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו, לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ. ה' מבטיח למשה שהוא לא לבד בהתמודדות עם פרעה; בֹּא אֶל-פַּרְעֹה, ביחד אתי כביכול. ומיד הוא גם מרגיע אותו, כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ, וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו, העקשנות של פרעה אינה מעידה בהכרח על עוצמה אלא דוקא להפך, היא מעידה שהוא שבוי בקבעון חשיבתי החזק ממנו עד שאינו מסוגל כלל להישמע לקול ההיגיון. ואת הקבעון הזה אני הוא שחיזקתי אצלו מאחר שהכריז כי אינו מכיר במציאותי (פרק ה, ב): מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ, לְשַׁלַּח אֶת-יִשְׂרָאֵל: לֹא יָדַעְתִּי אֶת-ה', וְגַם אֶת-יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ.
קשיות עורף, לאיזה כיוון?
כעונש על ההתרסה הזאת, התרסה שנמשכה גם לאורך חמש המכות הראשונות, ה' הכביד את לבו של פרעה עד כדי כך שלשכל שלו כבר לא היה מה לומר. הוא כבר לא היה מסוגל להקשיב להיגיון. כאמור, למשה זה נראה כמו עוצמה בלתי מצויה של פרעה, אבל האמת היא שההתנהלות העוצמתית שלו כלפי חוץ שיקפה חולשה פנימית נוראה. זה מה שהקב"ה הבהיר למשה ומבהיר לכל אחד ואחת מאיתנו. שהרי זו הסיבה שסיפור יציאת מצרים נצרב בתודעה שלנו עמוק יותר אפילו ממעמד הר סיני, עד כדי חיוב (פסחים קטז/ב): בכל דור ודור (ובעל התניא מוסיף: "ובכל יום ויום") חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. כי בפנימיות, המאבק הזה מתחולל בתוכנו כל הזמן.
פרעה זה לא רק מלך מצרים, לא רק משהו או מישהו שהיה פעם, פרעה זה בעיקר קשיות העורף שלנו לדבוק בהנחות יסוד שאימצנו לעצמנו בניגוד מכוון - או לא מכוון אבל מודע, להוראות התורה הקדושה. אומנם קשיות עורף מאפיינת אותנו כעם מאז ועד בכלל אבל צריכים לקחת אותה לכיוון החיובי, להשתמש בה נכון. על דרך מה שלמדנו בפרשת כי תשא; אחרי מעשה העגל ה' אומר למשה (שמות לב): ...רָאִיתִי אֶת-הָעָם הַזֶּה, וְהִנֵּה עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף הוּא. [י] וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי, וְיִחַר-אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם... ומה עונה משה - וַיֹּאמֶר אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, ה', יֵלֶךְ-נָא ה', בְּקִרְבֵּנוּ: כִּי עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף הוּא, וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ (שם לג, ט). אנחנו עם קשה עורף, זה נכון, השאלה היא כיצד מנצלים תכונה זו.
את אותה תכונה, וזה נכון לכל תכונה המוטבעת בנו, אנחנו יכולים לנתב לכיוון החיובי, כרצון ה' האמור בתורת משה, או חלילה להפך. והשבוע ראינו את זה, את קשיות העורף לשני הכיוונים, בשידור חי; מצד אחד קשיות העורף החיובית של תושבי עמונה ותומכיהם הרבים ומצד שני קשיות העורף של הממסד, הממשיך בדרכו של פרעה וטוען מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ. יש חוק וחייבים לציית. וכמו למשה בפרשת השבוע, גם לנו נראה כלפי חוץ שקשיות העורף הממסדית מנצחת אבל זה רק בתחילת הפרשה. כי בהמשך הניצחון המוחלט הוא של משה ובני ישראל. אומנם אחרי קשיים רבים ואפילו יסורים בלתי נתפסים, אבל אין שום ספק בתוצאה הסופית. ובע"ה זה יקרה בקרוב ממש.