שמעתי היום את מני גרא מדבר על כך שציבור המוחים כנגד הגיוס הכפוי לצבא הם מיעוט קטן וקולני בקרב הציבור החרדי. אני מסכים איתו שאנחנו מיעוט בקרב הציבור הליטאי. פחות מסכים לגבי כלל הציבור החרדי. איש לא יודע לכמת את אנשי העדה החרדית, מן הסיבה הפשוטה שהם אינם מצביעים בבחירות. על כל פנים, ההערכות הממעיטות מדברות על עשרות אלפים. ועוד לא דיברנו על הרבה חסידויות קטנות שתומכות מי בקול ומי בשקט (ויז'ניץ וסלונים לדוגמא), ועל עוד עשרות אלפי בני עדות המזרח, אותו בשר תותחים שחברי הכנסת החרדים זורקים לצבא, שבאלפיהם מגיעים לתמוך בנו בכל הפגנה.
אבל לא על זה רציתי לדבר. נקבל כנקודת מוצא א העובדה שאנחנו מיעוט. מני גרא נשמע דווקא בחור נחמד, אבל מה שהוא לא מבין, זה שהוא יורה לעצמו (בנשק צה"לי) ברגל.
הטענה הזו של מני תחזור אליו כבומרנג. הרי מה יקרה מחר בבוקר כשהציבור החרדי יצא לכל מאבק שהוא, על סגירת חנויות בשבת למשל. הרי מיד הרוב החילוני ינופף מולו בטענה שהוא עצמו טען, אם החילונים הם הרוב, מה מונע מהם לדרוס את הרגשות של הציבור החרדי?
אבל כמובן, המהות של שלטון הרוב אינה לדרוס את המיעוט. מה שלפעמים החילונים משכילים להבין יותר מחבריהם החרדים החדשים, זה שמדינה אינה יכולה להרשות לעצמה לפגוע בציפור הנפש של המיעוט. מה היא ציפור הנפש? זה כבר תלוי בכל אחד באופן אישי. ציפור הנפש של מני גרא היא אולי השבת. ואולי דווקא חשוב לו לנסוע ברחוב רבי עקיבא בבני ברק בשקט, בלי פקקים, בלי הפגנות, בלי בחורי ישיבות ותזכורות מכאיבות למה הוא היה פעם ואיפה הוא היום. אולי. הכל יכול להיות. אבל את מה שבאמת חשוב לו, מה שהוא לא יכול לחיות בלעדיו, לזה הוא לא צריך אישור מהרוב. איש לא צריך אישור לנשום.
ועכשיו. תאהבו זאת או לא, יש ציבור בארץ שלא מסוגל בשום אופן, להיות חילוני. לא רוצים. פשוט לא מתאים. ואל תספרו לו את הקשקושים על כך שאפשר להשאר חרדי בצבא. אפשר להיות שומר מצוות, זה כן, וגם זה בקושי, אבל גם הדתלי"ם מוצהרים כשומרי מצוות. מה לעשות ולהיות חרדי זה לא רק לשמור מצוות. חרדיות היא אנטי חילוניות, חרדיות היא אנטי מדינה שדוגלת בכפירה, היא אנטי צבא שמבוסס על עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים. כן כן. מה שאתם שומעים. כשהמפקד הוא האלוהים וחוקי המדינה הם התורה שגוברת על כל דבר אחר, זו עבודה זרה. כשהשירות הוא מעורב, זה גילוי עריות. (גם במסלול הכי שחור בעולם, אין מצב שלא יושבים בצורה מעורבת במקומות מסוימים. פשוט לא קיים). וכשהכל מבוסס על שליטה על עם אחר בניגוד לרצונו ובניגוד לדעת כל מדינות העולם, כשבכך יוצרים מוטיבציה למיליוני ערבים לרצוח אותנו, זו שפיכות דמים. חד וחלק.
ועכשיו, לחילונים שנהנים לשמוע את מני גרא מלכלך על האחים שלו. הרי גם אתם במיעוט. גם העם היהודי הוא מיעוט מול מיליוני ערבים. גם החכמים הם מיעוט בקרב השוטים. גם הישרים הם מיעוט בקרב המושחתים. וגם אבירי זכויות האדם הם מיעוט בקרב הדיקטטורים, (בכח או בפועל). אז אם גם אתם רוצים ליהנות מזכויות, אם גם אתם חפצים בהגדרה עצמית בעולם שונא ישראל, פשוט אין לכם ברירה. תנו לנו לחיות בשקט, אל תנתקו אותנו מהחיים, תשאירו אותנו בבתי המדרש, אל תנסו לשנות אותנו, לא בצבא, לא באקדמיה, ולא בשוק העבודה. תנו לנו את זה, ולא תשמעו עלינו יותר. (אם לא תרצו לבוא לבקר. אתם תמיד מוזמנים בשמחה ללמוד ולשמוע עלינו. אבל רק כך. לא שיח, לא החלפת דעות, לא קירוב לבבות. רק ללמוד וללמד לשמור ולעשות).
תעשו זאת, ונוכל לחיות כאן בשלום. אם לא, זה יתפוצץ לכם בפנים. לכם ולחרדים החדשים.