קיצוניים ואולטרה-קיצוניים

העולם הוא לא שחור לבן. אי-אפשר לבצע חלוקה שכזו, מאחר שבני האדם הם יצורים הרבה יותר מורכבים מכך. למעשה, אם העולם היה רק שחור ולבן היה לנו הרבה יותר קל, מאחר שהיינו יודעים לזהות מראש מה טוב ומה רע, מה מותר ומה אסור. אם זה היה נוגע לאנשים, אז הייתה נוצרת דילמה. אם כל האנשים מקבוצה א' הם טובים וכל האנשים מקבוצה ב' הם רעים, אז נוכל לדעת מראש ממי להיזהר ועל מי לסמוך. אולם, ניתן יהיה להגיד שאי-אפשר להעניש את האנשים מקבוצה ב', מאחר שזה הטבע שלהם והם לא אשמים בכך. מקרה שבו כן קיים שחור ולבן, הוא פנאטיות. אנשים שחיים בתפיסת עולם של קיצוניות, רואים את סביבתם במונחים של שחור ולבן. לרוב, אנשים אלו חושבים שכל מה שדומה להם הוא טוב, וכל דבר אחר הוא רע. כך למשל, הגדיר פרופ' דוד מנשרי לפני שנים את ההנהגה באירן כמתחלקת לשניים: קיצוניים ואולטרה-קיצוניים. לפיכך, עלינו לזכור ולדעת, כי כאשר דעה או התנהגות הן אולטרה קיצוניות, מה ששונה מהן לא בהכרח נחשב מתון, אלא רק כפחות קיצוני.

בתקשורת השבוע דיברו ופרשנו רבות את בחירתו של יחיא סינוואר למנהיג חמאס בעזה, במקומו של איסמעיל הנייה. ביטוי שחזר על עצמו רבות הוא "קיצוני במיוחד". סינוואר הוא ממשוחררי עסקת שליט, ולאחר השחרור קרא להמשיך ולחטוף ישראלים כדי לשחרר עוד אסירים. דווח, כי סינוואר הוא העומד מאחורי שיקום יכולות חמאס לאחר מבצע צוק איתן, והוא זה שדחה את עסקת חילופי השבויים האחרונה. צריך לזכור שסינוואר מונה למנהיג חמאס בעזה, ארגון שתוקף כבר שנים על גבי שנים את ישראל, וחרת על דגלו את השמדת המדינה. באמנת חמאס נכתב בין היתר ש"ישראל תקום ותוסיף להתקיים עד שהאיסלאם ימחה אותה, כפי שמחה את מה שקדם לה". חמאס הוא ארגון קיצוני המורכב מאנשים קיצוניים. לכן, בחירתו של אדם כמו סינוואר לא הייתה צריכה להיות שום הפתעה.

בצד השני של המפה הפלשתינית ניצב אבו מאזן, אדם שלדעת רבים הוא הפרטנר להסכם השלום שיסיים את הסכסוך הישראלי-פלשתיני. הבעיה היא, שגם אבו מאזן קיצוני בהתבטאויותיו כלפי ישראל. בוועידת הפתח האחרונה שנערכה בנובמבר 2016, אמר אבו מאזן, כי לא ניתן להתגבר על ישראל בבת אחת, אלא בצעד אחר צעד. אבו מאזן אימץ בחום את החלטת האיחוד האירופי לסמן מוצרים מהתנחלויות ואת החלטת אונסקו שהכחישה את הזיקה היהודית לירושלים. לפי אבו מאזן באותה ועידה, שנת 2017 תהיה "שנת סוף הכיבוש" ובסופו של דבר יעיפו את ההתנחלויות מיהודה ושומרון, כפי שהועפו ההתנחלויות מסיני ועזה. אבו מאזן גם אמר ש"הכיבוש ייצא מקודשי הארץ, מכפרינו, מערינו ומחופינו", ונשאלת השאלה האם מדובר בחשיפת כוונתו של אבו מאזן לסלק את הכיבוש מערים אחרות כמו חיפה ותל אביב. זהו אותו אבו מאזן שבנאומו באו"ם בשנת 2015 אמר שהרשות הפלשתינית איננה מחויבת להסכמים מול ישראל מאחר שישראל לא קיימה את ההסכמים איתה. זהו אותו אבו מאזן שדקש מאהוד אולמרט נסיגה ישראלית מלאה לקווי 1967 עם חילופי שטחים, חלוקת ירושלים, ויתור ישראלי על ריבונות בעיר העתיקה ומזרח ירושלים כבירת המדינה הפלשתינית, קליטת אלפי פליטים פלשתינים וויתור ריבונות ישראלית על בקעת הירדן. וזהו כמובן אותו אבו מאזן מכחיש השואה, שספרו נמכר עד היום באתר הרשמי שלו. אם חמאס הם מיליטנטים קיצוניים, אז אבו מאזן הוא פוליטי קיצוני.

מדי פעם אני נתקל בתמונות המציגות את אירן לפני ואחרי המהפכה. אני בטוח שבחיפוש יסודי יותר, ניתן יהיה למצוא תמונות רבות המציגות את השינוי הקיצוני שחל במדינה זו. מה שניתן להחשיב כמתינות של הנשיא חסן רוחאני, הוא פשוט הצגה לא נכונה של המציאות באירן. בשבוע שעבר נערכו באירן עצרות ענק לציון 38 שנים למהפכה האיסלאמית בסימן "לא לאיומים של טראמפ וארצות הברית". במהלך העצרת, אלפי מפגינים הניפו שלטי "מוות לארה"ב ולישראל". אנשי משמרות המהפכה קראו לאזרחים לשרוף תמונות של טראמפ ודגלי ארה"ב וישראל. רוחאני אמר, כי אירן תהדוף את כל האיומים העומדים בפניה, וכי ארה"ב בגדה באירן לאורך השנים ועשקה אותה. ותחת אותו רוחאני השיגה אירן את עסקת הגרעין, המאפשרת לה להמשיך בפיתוחם של נשק אטומי ואמצעים לשיגורו. כפי שנאמר בהתחלה, אירן מתחלקת לקיצוניים ואולטרה קיצוניים. כאשר העולם רואה את רוחאני, אסור לו לשכוח שהוא אינו גורם המייצג את מרבית האוכלוסייה המדינה. הוא פוליטיקאי שיודע לנצל היטב את המשחק הפוליטי, ומציג לעולם תמונה של אירן כפי שהוא רוצה להציג אותה.

ב-11 במארס הקרוב תחל השנה השביעית של מלחמת האזרחים בסוריה. בהתבטאויות שונות על בשאר אסד אמר דונלד טראמפ, כי אסד הרבה יותר קשוח וחכם מברק אובמה ומהילרי קלינטון, ובפעם אחרת אמר שאם אסד ילחם בטרוריסטים - הוא יהיה בעל ברית טבעי. מה שכנראה שכח טרמאפ, הוא שאסד מבצע רצח עם באוכלוסייה שלו, והנתונים מראים שהוא הרבה יותר קטלני מאשר דאעש. ההערכה היא, שמתחילת מלחמת האזרחים בסוריה נהרגו קרוב לחצי מיליון בני אדם. הרשת הסורית לזכויות אדם (SNHR, לא לבלבל עם המרכז הסורי לזכויות אדם – SOHR) אוספת נתונים לגבי מספר ההרוגים במלחמה בסוריה. לפי האתר, מתחילת המלחמה בסוריה ועד נובמבר 2016 נהרגו יותר מ-203,000 אזרחים. 92% מכלל ההרוגים, קרוב ל-190,000 אזרחים, נהרגו על-ידי משטר אסד. להבדיל, דאעש אחראי להריגתם של קרוב ל-3,000 אזרחים, המהווים קצת פחות מ-1.5% מהמספר הכולל. דאעש הוא סימפטום לקיצוניות שבאיסלאם. מדי דור או חצי דור, אנו עדים לעליית קבוצה קיצונית המשתמשת באיסלאם למטרותיה. כך היה בשנות ה-20 עם האחים המוסלמים, כך היה בשנות ה-80 עם אל-קאעידה וכך קוה כיום עם דאעש. אסד, לעומת זאת, הוא מחלה תורשתית ורוצח המונים כמו אביו חאפז אסד ודודו רפעת אסד. הוא מחלה כמו דיקטטורים רבים לפניו שדיכאו ורצחו את עמם. למרות שצריך להיפטר משניהם, אי-אפשר להשתמש באסד כדי להיפטר מדאעש.