קיומי או לא קיומי - לא זו השאלה

עיינתי בדוח מבקר המדינה על צוק איתן, לא התעמקתי מילה מילה אבל בשורה התחתונה הסקתי שאותרו שתי בעיות בצנטרום של הפיילה של מערכת הביטחון והמערכת הפוליטית, והן: 1. לצבא לא היו תוכניות מבצעיות לטפל בנושא המנהרות. 2. במהלך התקופה שלפני המבצע ובמהלכו כיסת"ח הצבא את עצמו עם תוכנית פיקטיבית לתקיפות פתחי המנהרות מן האוויר, תוכנית שמציגיה ידעו שאין בה ממש. ומכאן מתחיל רצף של שגיאות, כי על הצבא אחראי הרמטכ"ל, ועל הרמטכ"ל אחראי שר הביטחון, ועל שר הביטחון אחראי ראש הממשלה, וכאשר יש פערים בהיערכות הצבא לתרחישי מלחמה שונים, אנו מצפים מהדרג הפוליטי לעלות על כך, בייחוד דרג פוליטי עם ניסיון צבאי/מבצעי כה רחב, ובעניין המנהרות אף זה לא קרה. רק השר בנט בין כל המומחים שמלהגים היום, קדח וקדח וקדח, לפני המבצע, במהלכו, ואחריו כמצופה מאדם הרואה איום, מבין באיזה עולם רע ואכזר אנו חיים, וממריץ את המערכת לתת דעתה לנושא, וכמובן שהדעת הזו נתקבלה באיחור רב וב"להט הקרב", ולכן הייתה מן הסתם מאוד צולעת. על הרמטכ"ל לשעבר לעמוד על הבמה הציבורית ולהכות על חטא על כך שהצבא לא נערך לטפל בנושא המנהרות, והתוכנית הראשונה שגובשה והוצגה הייתה בשלבים מתקדמים של המבצע, רק בלחצו של ראש הממשלה, אשר נלחץ על-ידי השר בנט ובניגוד לעמדתם של שר הביטחון והרמטכ"ל. על הרמטכ"ל לשעבר לעמוד על הבמה הציבורית ולהכות על חטא על כך שהצבא מרח את הקבינט עם כל מיני פתרונות קסם אוויריים אשר עובר לאותה עת היו חסרי כל ממש. על שר הביטחון לעמוד על הבמה הציבורית ולבקש את סליחתו של השר בנט, אנחנו מעדיפים קבינט עם אנרגיה של גן ילדים, מאשר קבינט עם אנרגיה של בית אבות, אנו מעדיפים ראשים גדולים גם אם שיטות עבודתם אינן מקובלות על פני ראשים קטנים ועצלים המפחדים מהצל של עצמם. ולראש הממשלה נאמר כי אינו נבחן בקילומטראז' של הדיונים הוא נמדד בתוצאותיהם, ותוצאותיהם היו מה לעשות, עגומות. טובי חיילנו קיפדו חייהם מאש אויב שפרץ מן המנהרות, הצבא לא נערך מראש לסיפור הזה, ועל הצבא אחראים הממשלה והעומד בראשה. ומאד כואב שמכל השיח הזה נעלמים תושבי שדרות, שמנהרות אוויריות רוויות חומרי נפץ נפלו עליהם לאורך השנים, המדינה סיפקה תשובה הולמת ל"מנהרות האויריות" האלה עבור תושבי חיפה, תל אביב אילת וירושלים, אך תושבי שדרות (וסביבתה) נשארו חשופים לאש האויב, נראה שבעניין שדרות וסביבתה הטילים אינם איום כלל, ודאי שאינם איום קיומי.