האימפריה העות׳מאנית שלטה במשך למעלה משש מאות שנה, עד להתפררותה והעלמותה בסוף מלחמת העולם הראשונה.
לאימפריה שלוש נקודות ציון עיקריות בהקשר היהודי: הראשונה, יהודים רבים נמלטו לרחבי האימפריה מפחד ורדיפת האינקוויזיציה הספרדית ועל-ידי כך ניצלו. השנייה, מי שטוען ש״פלשתין״ תמיד הייתה וירושלים הייתה עיר קדושה למוסלמים, ייטיב אם ילמד קצת היסטוריה ויראה את חשיבות סוריה לעומת ארץ ישראל מהלך השלטון העות׳מאני. לאחר כיבוש האזור על-ידי הבריטים והכרזת המנדט הבריטי עד להכרזת העצמאות ב-1948, הכוונה הייתה להקים בית לאומי ליהודים בארץ ישראל, לפי הצהרת בלפור מ-1917. המושג ״פלשתין״ כפי שמשתמשים בו היום הוא פרי בית החינוך הסוביטי וערפאת הסטודנט, ואין בינו לבין ״פלשתינה״ תחת השלטון הטורקי ולא כלום. והנקודה השלישית היא שואת העם הארמני בידי הטורקם.
למי שהיסטוריה של למעלה משני עשורים היא דבר בלתי קיים או בלתי מעניין או משמעותי, מן הראוי אולי שנתרכז בעשרים השנים האחרונות, ובעיקר ב
ארדואן, ראש ממשלתה לשעבר ונשיאה בהווה והמנהיג-ביד-חזקה הבלתי מעורער של טורקיה.
באמצע יולי, 2016, התרחש נסיון מהפכה נגד ארדואן, נסיון שהוא הגדיר ״מתנה מאלוהים״. אותו נסיון כושל התיר לו לעשות ״נקיון כללי״ במערך הצבאי, הפוליטי והדתי; לענות, לאסור ולהוציא להורג את מתנגדיו - אלפים מהם.
ארדואן יזכר לשמצה על-ידי ישראלים רבים, ובהם נשיאה התשיעי של מדינת ישראל,
שמעון פרס ז״ל. לרוב, הפוליטיקאים הבכירים בישראל מנותקים מהשטח, כשחומה בצורה של יועצים, דוברים ומלחכי פנכה מכרכרת סביביהם ומונעת גישה אליהם. לכן, למרות שבאופן תאורטי הפוליטיקאים מביעים דעה ועמדה על נושאים שונים וכואבים, הם לרוב לא התנסו בעצמם במה שקורה בשטח. על כך כתבתי רבות - יושבים הם להם שם בהר האולימפוס, ואנו פשוטי העם נראים כנמלים להם (כמה מראשי האומה, לדוגמה, לא הבינו עד כמה מסוכן שם בחו״ל ועד כמה מדינת ישראל נכשלת בהסברה, עד שניסו לנחות באנגליה ואם היו מעזים לצאת מהמטוס, היו עוצרים ומעמידים אותם לדין).
כך יצא שפרס מגיע לכנס העשירים בשוויץ (הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס), מותקל ומותקף בהפתעה גמורה, ונהיה (כפי שדווח ב y-net) ״עצבני ומתוח״. על מה ולמה? שכן ארדואן העז להגיד קבל עולם והנוכחים כולם שפרס (וישראל) רוצחים ילדים, ולאחר שהטיח האשמה (ידועה) זו, הוא עזב את הבמה, טס לאיסטנבול והתקבל שם כגיבור לאומי על-ידי אלפי תומכים נלהבים שנופפו את דגלי טורקיה ופלשתין (מוטב שגם הם היו לומדים קצת את ההיסטוריה של האימפריה שפעם חלשה בעולם ומאז התפוררה ללא כלום כמו אימפריות אחרות מהעבר של האזור).
פרס, שבערוב ימיו היה אחד החולמים הנהדרים ביותר של מדינת ישראל בכל הזמנים, נדהם כהוא אישית הואשם כרוצח ילדים. פרס, שחלם על השלום, לא הבין את השנאה התהומית שהתגלתה לפניו בכל מערומיה, והדבר כאב לו עד מאד. טוב שנחסך ממנו עלבון נוסף, צורם לא פחות: ״שותפיו לשלום״ החרימו את הלוויתו, את אותו ה
כבוד האחרון לאדם שהלך לעולמו.
הרחבת השפעתה של טורקיה
טורקיה תחת ארדואן איבדה מקצת זהותה כארץ מוסלמית מתירנית מודרנית, קרי מוסלמית-חילונית, והיא נהיית קיצונית יותר ויותר. מסתבר שאין דבר כזה (״איסלאם מודרני״), ביחוד בזמן בו האיסלאם הקיצוני הולך וגובר וניתן להרגיש את ידו מהאחים המוסלמים עד דאע״ש, מאירן דרך עירק לתימן, דרומה לאפריקה ומערבה לחופי הים התיכון ולארופה.
ארדואן שואף להחזיר עטרת ליושנה ולהגדיל את השפעתה של טורקיה בעולם. הוא נמצא בין המזרח התיכון הפרוע לבין ארופה, ודרך ארצו עברו מרבית הפליטים לתוך ארופה. דרך טורקיה גם עוברים מרבית הארופאים והאמריקנים בדרכם להתנדב לדאע״ש וחזרה לעולם המערבי. ארצו חברה בנאט״ו, והוא מתגאה בהיותו ארץ מוסלמית מתקדמת. כמובן שהטורקים והאירנים מתחרים, כל אחד רוצה להשיג עליונות ולייסד חליפה עולמית.
ארדואן מותח את שריריר כלפי שכניו. הוא קטע, לדוגמה, את זרם המים לסוריה, דבר שיחד עם הבצורת המתמשכת באזור גרם לנהירה של חקלאים שאיבדו את מקור הכנסתם היחיד לערים. הלחץ הזה על הערים היה אחד הגורמים המרכזיים למלחמת האזרחים המתמשכת שכבר קצרה את חייהם של כחצי מיליון סורים וגרמה לזרם של מיליוני פליטים. באזור בו יכול להיות שלום ויחסי שכנות טובים, אם רק היו מתרכזים בשיתוף פעולה והעברת ידע (בעיקר מישראל לשכנותיה), פורצות מלחמות על מקורות מים.
ארדואן לא מפחד להתגרות בעולם כולו, קטנים כגדולים. גם נגד רוסיה הוא יצא, אך עם פוטין הוא נתקל בתזכורת קלה שלא כדאי להתעסק עם ״אימא רוסיה,״ שכן אחרת דמו בראשו. לא בהכרח ירעילו אותו בחומר רדיואקטיבי. צעדים קטנים הם בעלי משמעות רבה לכלכלת טורקיה, לדוגמה הפסקת התיירות הרוסית לטורקיה.
משט הטרור הטורקי (שש ספינות עם ״עזרה הומנוטרית״ - ברובה לא נחוצה או שפג תוקפה - לעזה הנצורה) הסתיים הן בהתנצלות ישראל והן בתשלום כופר, אתנן או דמי שתיקה - איני יודע איך לכנות את התשלום באופן נכון. יצא שהנפגע ראה צורך להתנצל ולשלם ביוקר על הגנה עצמית. למה דומה הדבר? נאנסת שצריכה להתנצל בפני האנס ואף לשלם לו פיצויים, או בעלי בית שפורץ פרץ לביתם, קשר ועינה אותם, ובעת היציאה נפצע, פנה לבתי המשפט ותבע את בעלי הבית, והם חויבו לשלם לו פיצויים.
מדינת ישראל לכאורה הפיקה לקחים, רבים מהם תוך כדי השימועים של כל הבכירים בפני ועידת טירקל. הרמטכ״ל, לדוגמה, אמר שהיה מתנהג אחרת. אך מדינת ישראל, אולי בכדי להחזיר את היחסים למצבם הקודם, נקטה בצעד מוטעה ביותר. התנצלות ותשלום פיצויים היו צריכים להעשות ללוחמי השייטת שירדו בחבלים ממסוקים לסיפון, כשהם לא מצוידים ולא מוכנים ללינץ׳ שבוצע בהם. להם אנחנו חייבים חוב של אמת, לא לטורקיה הקוראת לנו ״רוצחי ילדים,״ התומכת דרך קבע בחמס ובשאר ארגוני טרור והמגנה את ישראל ללא הרף.
אך לנו, כאמור, זכרון קצר ביותר. קל לשכוח. למה לזכור?
שיפור היחסים עם טורקיה
האם כל כך חשוב היה לשקם את היחסים עם טורקיה? הסתבר שמהלך כל אותו זמן ״מתוח״, הישראלים המשיכו לטוס לטורקיה לנופש (הכל כלול, אוכל כיד המלך, בתי מלון חמישה כוכבים, נוף מהמם וזמן נפלא, הכל בעלות אפסית לכל המשפחה והקרובים), וסך הפעילות הכלכלית והצבאית לא פחת כי אם גבר.
לא רק ישראל, כי אם גם יהדות ארה״ב. הליגה נגד השמצה, ארגון זכויות האדם הוותיק ביותר בארה״ב (למעלה מבן מאה), ניהל מערכת יחסים עניפה עם טורקיה. משלחות היו יוצאות דרך קבע, ושם, קבלת פנים כיד המלך. לכן, כשצריך היה להחליט האם שואת העם הארמני הייתה ״שואה״ (כפי שרק אנחנו ״חווינו״ בעבר), ה-ADL התכווץ, התפתל, נאנק, השתתק, ופתאום התברר שטיסות ובתי מלון, כמו גם הופעות בפני המצלמות חשובים יותר מעמוד שדרה. הסתבר, כשהיחסים התערערו, שבעצם הטורקים לא אוהבים אותנו - לא את היהודים ולא את הישראלים. ואם שואת העם הארמני לא הייתה ״שואה״, גם ״שואת״ העם היהודי אולי לא הייתה ולא נבראה? כש-ADL התעורר והתפכח, כבר היה מאוחר מיד. את הנעשה לא ניתן היה להשיב, ואת הדלת שנפתחה לא ניתן היה לסגור יותר.
ה-ADL שטיפח יחסים עם הסגל הבינלאומי בלוס אנג׳לס משך שנים, טוב יותר מכל ארגון אחר, ויותר טוב גם מהקונסוליה הישראלית שבלטה מהלך כל השנים בהעדרותה, נפל בבור שהוא כרה בעצמו.
האם למדנו לקח? כלל וכלל לא. חייבים לעבוד על שיקום היחסים. אילו רק היינו יודעים את האמת, או לפחות מנסים ללמוד קצת יותר על אותם ״שותפים.״
הקונסול הכללי הטורקי, בשיחה בפני מכון פסיפיקה (של גולאן, היום ה״אויב מספר אחד״ של טורקיה-של-ארדואן), דיבר על טרור, הקורה באזור השכונתי וכיו״ב. מסתבר שישראל אשמה כמובן, ועד שהמצב בישראל לא ישקוט, התבערה בעולם תמשך. הרמתי את ידי ושאלתי, בנימוס ובכובד ראש, אם כבוד הקונסול הכללי ירצה להסביר לנוכחים מה לדעתו ניתן לעשות עם הכורדים בארצו, שכן גם הם ״פליטים״ ורוצים ״לחזור למולדתם.״ גם הם ״שואפים לעצמאות,״ וגם אותם ״מדכאים״ ומונעים מהם זכויות אלו ואחרות. הכורדים הם טרוריסטים או לוחמי חרות וחופש? שאלתי. הם דוד או גולית, הוספתי בתום ובשלווה.
או, כמה קל היה לתקוף ולהאשים את ישראל, אך עד כמה הסוגיה ה״פלשתינית״ וה״כורדית״ דומות. לאחת, הפתרון בידי ישראל (חייבת מדינת היהודים להתפשר ולתת) ולשניה, הפתרון בידי הכורדים (הם צריכים להעלם מהמפה).
טוב לתקוף, אך קשה להתגונן. את ישראל דורשים לסולם ערכים שונה לחלוטין מזה התקף לשאר העולם. אכן, חייבים אנו להתקרב לטורקים, כה אוהבים הם אותנו.
שליחיו של גולאן
למי שלא הבין שהנאמר היה בנימה סרקסטית ועוקצנית עד מאד, הרשו לי להיות רציני באותה מידה: יש ללמוד מהטורקים. משך שנים הם מנסים לקרב לבבות כאן בארה״ב. הם לוקחים משלחות לארצם, לשבוע או שבועיים של סיור שכל הוצאותיו מכוסות לחלוטין. המשלחות מתארחות בבתים ובעסקים פרטיים, וכן נפגשות עם מנהיגים מקומיים. מראים להם את כל הטוב בטורקיה, ואלו חוזרים לארה״ב משוכנעים שטורקיה הייתה ותהיה ארץ מוסלמית-חילונית-מודרנית, ממש פנינה במזה״ת, המגשרת בין ארופה לבין המזה״ת ואפריקה.
השריף לשעבר של לוס אנג׳לס לי בקה השתתף לפחות בשלוש משלחות כאלו, ומהלך כהונתו, למעלה מעשרים אלף האנשים תחת פיקודו למדו על סובלנות ואהבת האיסלאם ועל כך שאסור להתעסק באבחון אנשים ושכל ארועי הטרור אינם ולא יכולים להיות קשורים לאיסלאם.
גם לנו יש משלחות לארץ. פה ראשי אוניברסיטאות. שם מושלים. כאן ראשי חברות בידור. שם חברות המשקיעות בטכנולוגיות שונות. משלחות רבות ומגוונות, וגם אנחנו מנסים להראות את הפן החיובי במדינת ישראל, המדינה שהכי אוהבים לשנוא בעולם.
לקונסוליה הטורקית בלוס אנג׳לס, כמו גם לקונסוליה הישראלית, משלחת כלכלית. זו הטורקית פעילה ביותר, אפילו בימים האפלים ביותר, בימים בהם אי-הוודאות הייתה בשיאה - האם ההפיכה תצליח. כמי שעוקב מזה שנים ומתפעל מפעילותם, חייב אני לציין אותה לשבח. בעוד המשלחת הכלכלית שלנו פועלת אולי אך מעשיה לא ידועים כל כך, הפעילות והחשיפה של המשלחת הכלכלית הטורקית מרשימים ומשמעותיים ביותר. הנה, אמצעי נוסף, כלי עזר ביד האחר ממנו אנחנו יכולים ללמוד.
אך את הלקח החשוב ביותר רוצה אני דוקא לשאול מהטורקים עצמם. פטולה גולאן הוא ראש תנועה טורקית הפעילה בעשרות רבות של מדינות (יש אומרים בקרוב למאתים מדינות), ולה עשרות רבות של סניפים ברחבי ארה״ב. כמה מהסניפים האלו ברחבי לוס אנג׳לס ואורנג׳ קאונטי בדרום קליפורניה.
לאחר התקפות האחד עשר בספטמבר, 2001, גולאן שילם עבור מודעות עמוד שלם בעתונים המובילים בעולם כשהוא מגנה את ההתקפות שבוצעו בשם האיסלאם. זה לא האיסלאם שלו, זה לא האיסלאם האמיתי, הוא טען. גולאן וארדואן היו ביחסים טובים עד מאד, עד לאחרונה. עכשיו, גולאן הוא האויב השנוא ביותר של ארדואן.
המרכזים של גולאן כאן בדרום קליפורניה (וכנראה ברחבי ארה״ב) פעילים מאוד ביצירת דעת קהל חיובית על טורקיה ועל האיסלאם. הם חודרים לכל הרקמות החיות של החברה האמריקנית - משופטים לנבחרי ציבור, דיפלומטים ואקדמאים, אנשי רוח ואנשי עסקים. איזו הרגשה עילאית זו, כשאתה אורח כבוד בארועים קבועים, בארועי גאלה בהם אתה לא מתבקש לשלם פרוטה, בארועים מתוקשרים ומצולמים. הרגשה נפלאה.
את מי ניתן למצוא שם דרך קבע? מוסלמים פאנטיים, חברים בארגונים כמו CAIR (מועצת יחסי ארה״ב-מוסלמים - הגוף הטוען להיות הדובר הרשמי של המוסלמים בארה״ב) או MPAC (מועצת יחסי הציבור של המוסלמים) ושאר מאמינים אדוקים שלא מאמינים בדרך החיים שלנו כי אם בחליפה מוסלמית עולמית.
מסביבם מתעופפים באקסטזה ממש, התלהבות בלתי מוסברת בעליל, כל מיני אוהבי שיתוף פעולה למיניהם, חברי להקת ה״קומביה.״ (הם אלו אותם ישחטו בהזדמנות הראשונה, בדיוק כפי שעשו הקומוניסטים כשעלו לשלטון עם כל תומכיהם המאושרים והנאיבים. הייתי ממליץ שיקראו את המחקרים של ד״ר דניאל פייפס או של סטיב אמרסון על מכון הפסיפיקה ופעלויותיו של פטולה גולאן).
הנה מה טוב ומה נעים, שבת אחים גם יחד. מותר לשאול. מותר להעביר ביקורת. כדאי ומומלץ ללמוד עד כמה שוחרת שלום היא דת האיסלאם. הכל נראה ורוד עד מאד, עד לאותו רגע בו מרים מישהו את ידו ושואל בכל הרצון ללמוד ולדעת: ״אז מדוע התקפות טרור בישראל ובירושלים לא נכללות בכלל התקפות הטרור ברחבי העולם אותן אתם מגנים? לא אלו ביהודה ושומרון וגם לא אלו בתוך תחומי הקו הירוק?״ אז מתחילות הקליפות החיצוניות להעלם אחת אחת, ואנו נמצאים למדים מהר מאוד שבנו האשם, בישראל ובכיבוש ובעצם הקיום שלנו בארץ-לא-לנו. אנחנו הגולית. אנחנו השטן עלי אדמות, ומדוע גם כאן אנחנו מקלקלים את הרגשת הקומביה ושיתוף הפעולה? בכל מקום היהודים הארורים!
לא למדו זאת חברי הליגה נגד השמצה, תורמיה ומנהיגיה. לא למדנו זאת במדינת ישראל לאחר משט הטרור הטורקי של המוי-מרמרה, וגם היום אנחנו מסרבים לראות את המציאות כפי שהיא.
אכן, מכל הדיפלומטים שהופיעו בפני מכון פסיפיקה בלטו בהעדרם הנציגים הישראלים, אך עתה חלה התקרבות והתחממות, וגם זה ישתנה עד מהרה. לפחות זאת לטובה - שישמעו הטורקים גם את הצד שלנו. עד כה נמנעו הם מלעשות זאת, כה שוחרי שלום אמיתי הם, כה קל ורצוי להתעלם מהעובדות ומהמציאות האמיתית.
קל יותר להצטלם ולהתחבק ולהאמין שאכן כה טוב להיות ביחד. היום עם הטורקים, מחר עם חמס וחיזבאללה, והגיע שלום לתבל, משיח בן דוד, מעתה ועד עולם.