בכוונתי להרחיב את התמונה שהצגתי במאמרי בשבוע שעבר. במאמר הצגתי את תפיסתי כי מי שחושב שמדינות ערב הסוניות ה"המתונות" ילחצו על הפלשתינים להגמיש עמדות יסוד שלהם על-מנת להביא להסדר שלום עם ישראל חי באשליה. או להפך, מי שחושב שניתן להגיע להסדרי שלום עם המדינות הסוניות כמו סעודיה ובחרין, למשל, בלי הסדר שלום עם הפלשתינים, חי גם הוא באשליה מתוקה. אני מעוניין הפעם לדון ברעיון אזורי נוסף שקנה לו לבבות ומעריצים בישראל: ברית/הסדרי ביטחון עם המדינות הסוניות "המתונות" מול האיום האירני המשותף. רווחת גם הגישה המשולבת, דהינו: נעשה שלום עם הפלשתינים בעזרת המדינות הסוניות ה"מתונות", ואז לא רק שנגיע להסדרי שלום עם סעודיה ומדינות המפרץ (כי עם מצרים וירדן יש לנו כבר שלום ), אלא נוכל ליצור עמן ברית צבאית נגד האויב האירני.
ובכן, ברור שאירן היא האויב העיקרי שלנו, וברור שאירן היא האויב העיקרי של סעודיה ומדינות המפרץ, ובנושא זה האינטרס שלנו זהה לשלהם: לבלום את אירן וגרורותיה. כל הקצף של סעודיה על ממשל אובמה יצא בשל תמיכת אובמה באירן. וגם כאן נמצאה זהות אינטרסים בינה לבין ישראל; זה שלישראל צריך להיות אינטרס לקיים דיאלוג ביטחוני שקט עם סעודיה וגרורותיה, זה ברור; ודומני שגם לסעודים צריך להיות אינטרס להסתייע בישראל בצורות שונות, מתחת לשולחן. אבל, להערכתי צריך להבין שמצויים פערים מהותיים בין המציאות הביטחונית בו מצויה סעודיה, לבין המציאות בו מצויה ישראל בהקשר לאירן. ואלו פערים המציבים, לדעתי, מגבלות, על שיתוף פעולה ביטחוני מקיף, ובוודאי שיתוף גלוי, בינינו לבין סעודיה. במה מדובר?
איום רחוק
ראשית, האיום האירני הנוכחי על סעודיה הוא בעיקרו איום של חתרנות פנימית להפלת המשטר הסעודי, בעיקר במזרח סעודיה לחופי המפרץ הפרסי, שם מצויה אוכלוסייה שיעית גדולה; ובמקביל לחץ צבאי מתימן בעיקר על-ידי הגורם החוטי השיעי. איום הגרעין האירני הוא לטווח ארוך. מבחינת מדינת ישראל, אין שום איום חתרנות אירני. האיום הקרוב האפשרי הוא איום צבאי של טרור וירי אש מרמת הגולן באמצעות גרורותיה, והאיום הרחוק יותר הוא כמובן האיום הגרעיני. חיזבאללה מלבנון הוא למעשה האיום האירני הקבוע.
שנית, ההתמודדות בין סעודיה (מצרים, ירדן, נסיכויות המפרץ) לבין אירן היא התמודדות מדינית ודתית באחד, מאבק עתיק יומין בין הסונים לשיעים, מאבק בו אירן, מאז תחילת המאה ה-16, הפכה למדינה השיעית הגדולה, שניהלה במשך כמעט 300 שנה מאבקי כוח מול האימפריה העות'מאנית הסונית. המאבק הדתי-תרבותי-מדיני הזה הוא כיום הצרה הגדולה של האזור. האם ישראל צריכה להכניס עצמה למאבק הזה בגלוי? מה, היא מדינה סונית?
שלישית, לפי שעה אין באזור שום ברית סונית. הסונים מפוצלים. לעומת זה יש ברית שיעית ברורה בהנהגת אירן. זה הכי בולט בזירת הלחימה המרכזית בסוריה. אז מה, ישראל תאחד את סעודיה וטורקיה, למשל, בברית משותפת נגד הציר השיעי? שטויות!
אם כך, מה כן? להמשיך ולקיים מתחת לרדאר את כל הקשרים הביטחוניים והאחרים האפשריים עם מדינות ערב היריבות לאירן ולשתף בכך את ממשל טראמפ; "לא להכניס אצבע" לעיניים של ה"מתונות" על-ידי צעדים חסרי אחריות כמו סיפוח שטחים ביהודה ושומרון; לא להצטייר כסרבן לדיאלוגים מדיניים עם אבו מאזן אם טראמפ ייזום זאת. והעיקר: לא לשגות באשליות על ברית צבאית עם סעודיה, למשל, ואכילת חומוס בריאד.