מאמרו של שוקי פרידמן סובל מאידיאליזצית השמאל הציוני ומראיה שאינה נכונה. ראשית הוא גורס ש"הלאומיות היהודית שבה להיסטוריה עם הקמת התנועה הציונית והייתה לאומיות חילונית". אולם התנועה הציונית התמודדה עם זרימים אוטונומיסטים יהודים ועם
מפלגת המונים בשם הבונד ולכן לא הייתה היחידה בזירה הלאומית היהודית.
על הציונות, גם מאז הקמת המדינה, הוא אומר "הם וממשיכי דרכם בארץ ישראל, טרם הקמת המדינה ובעשורים שלאחר מכן, עשו מאמץ כביר לנתק את הדת מהלאומיות", ובסתירה לכך הוא ממשיך ומציין "הם יצרו לאומיות יהודית שזיקקה מתוך הדת טקסטים, סמלים ורעיונות, והייתה למסד להקמת היישוב ומדינת הלאום היהודית".
אולם כאן מדובר בהלאמת הדת ולא בהפרדה בינה לבין הלאום, מה גם שבתחום האישות לא הייתה כל הפרדה בין ממסד המדינה לממסד הדתי, וכבר נקבע במשפט "האח דניאל" שלא יכול אדם להיות יהודי מהבחינה הלאומית, אם אין הוא כזה מהבחינה הדתית, וכך עד היום בישראל לא קיימת הפרדה בין הלאום לדת, כמו גם בין המדינה לדת.
שאיפה לשלום
יש יותר משמץ אנכרוניזם, שבהתייחסות ללאומיות היהודית החדשה. נכתב על הוגיה שהיו "בעיני עצמם ממשיכי המסורת היהודית וההיסטוריה הלאומית התנ"כית", אולם בתקופה ההיא לא ניתן לדבר על לאומיות וזו פשוט טענה חסרת בסיס.
מצד שני יש הגזמה בהשפעת המערב, כמו בטענה ש"משנתם מכילה רעיונות יהודיים (בהם גם ערכי אדם על-פי היהדות) ובאותה מידה גם רעיונות מערביים. שאיפה לשלום והגנה על זכויות מיעוטים היו נר לרגליהם של רוב מנהיגיה של הלאומיות היהודית המתחדשת".
אולם הישוב והמדינה שקמה הושפעו לא מהמערב, אלא דווקא ממזרח אירופה מבחינת התרבות הפוליטית כמו גם הזהות הלאומית. מעבר כך, יש משום אונס המציאות בטענת השאיפה לשלום והגנה על זכויות מיעוטים, תוך שימוש במושג "נר לרגליהם"(!), בעוד כשעל ערבי ישראל עד לשנת 1966 הושת ממשל צבאי מחמיר וקפדני!
כשעושים אידיאליזציה לשמאל להתקפת הימין (הגם שכיום כנראה בגין לא היה מתקבל לליכוד בשל "שמאלנותו" וז'בוטינסקי, מופת הליבלרליזם, היה נסקל כשמאלן קיצוני), מגיעים למשפט שאינו שייך לשום מציאות פוליטית מוכרת שהייתה בארץ: "במקום שמדינת הלאום היהודית תהיה אור לגויים, היא עלולה לשקוע בתפיסות השוללות את זכויותיהם של השונים ושל מיעוטים". את מאמרו הוא מסיים בטענה, שהלאומיות היהודית (ומבלי להזכיר מי שאינו יהודי) צריכה להיות שייכת לכולם: שמאל וימין, חילונים ודתיים, וגורס בהתחכמות, שיש לפתח אותה "כמודל ללאומיות קונסטרוקטיבית, שמחויבת גם לזכויות אדם ולערכים ליברליים ולהיאבק בגלישה ללאומנות", ואז מתוך ריבוע המעגל הוא קובע: "רק לאומיות כזאת יכולה לאפשר את קיומה של מדינה יהודית-דמוקרטית, שבה לשני היסודות יש מקום מהותי". היש עוד מדינה שהיא שייכת לדת-לאום אחד והנה דמוקרטית?!