על "חטאי" אני מבקש להודות היום. על-אף העובדה שסבי מצד אבי היה שו"ב בק"ק אודסה ואבי סבי מצד אמי היה רב בק"ק גרודנו אשר בפולין, אינני אדם דתי ואולי אף "חילוני למהדרין", אבל אני מאוד אוהב את התנ"ך שלדעתי הוא יצירת מופת טעונת הרבה חוכמה וגם מלאה סיפורים אנושיים על טבע האדם ויצריו כמו: שנאה, אהבה, רמייה, הונאה ובגידה ואני הוגה בו במשך שנים רבות ותמיד מוצא בו משהו חדש.
כאשר נשאתי אישה הטקס היה לפי ההלכה ובברכתו של רב. בני הבכור חזר בתשובה וכיום הוא רב בקהילה חרדית, וכמובן מגדל זקן ומסלסל פאות. הוא מוכן להיהרג באוהלה של תורה ועוסק לא מעט בהחזרת חילונים בתשובה. אני לעומת זאת מוכן להיהרג על זכותו לחיות את חייו לפי הבנתו ואמונתו, אבל יחד אנחנו חיים במין תיק"ו, איש כהבנתו.
את כל הדברים האלה אני מספר כדי שתבינו שאין לי דבר נגד המאמינים בקב"ה ואני מאחל להם כל טוב. מה שלא מקובל עלי זו המלחמה שהפוליטיקאים העומדים בראש המחנה הדתי-ציוני מנהלים כדי להפוך את כל החילונים למאמינים כמותם, ואת ישראל למדינת החיה על-פי חוקי ההלכה, שבה פסיקתו של רב כלשהו חשובה יותר מחוקי המדינה.
מסתבר כי ניסיון הכפייה מצד הדתיים לא מצא חן גם בעיניו של הפובליציסט יוסי קליין שפרסם ב
הארץ מאמר המצהיר בגלוי, כי לדעתו "הדתיים הלאומיים מסוכנים יותר מהחיזבאללה". ומה הם רוצים? "להשתלט על המדינה ולנקות אותה מערבים". ומה עוד? "הלאומיות הדתית שלהם היא קיצונית, עטופה ביראת שמיים חסודה. היא מחלחלת למערכת החינוך, מתחזקת בצבא ומשפיעה על בית המשפט העליון. הם כבר בדרך אלינו, עוד רגע והם פורצים את הדלת".
ההשוואה לחיזבאללה עוררה תגובות נזעמות בכל רחבי הקשת הפוליטית וקליין זכה לכינוי "אנטישמי". היחיד שיצא להגנתו של קליין היה מו"ל העיתון
עמוס שוקן, שקליין חביב עליו מאז יצאו יחדיו להרפתקה הכושלת בעיתון "חדשות" שיצא לאור בניגוד מוחלט לדעתו של מו"ל הארץ,
גרשום שוקן, אביו של עמוס.
הכינוי "פשיסט" אינו מתאים ליוסי קליין. בדרך כלל הוא "שמאלן נאור" וכתיבתו אינה מתלהמת. אבל הפעם קרה לו משהו רע, כיוון שכאשר עוסקים בהכללות בדרך כלל נוצרת בעיה. לכל אחד ברור שיש הבדל עצום בין חיזבאללה לדתיים-הציונים. חיזבאללה מבקש להשמיד את ישראל, והדתיים רוצים רק להמיר את אמונת החילונים למעמד של מאמינים נלהבים באלוהים שבשמיים ולהקפיד על קיום המצוות, קלה כחמורה.
הבעיה היסודית של יוסי קליין נובעת מן ההכללה שהוא תולה בדתיים-הציונים. כדוגמה להכללה המחטיאה את מטרתה אפשר למצוא באמירה מכלילה הטוענת, כי "עיתונאים חד-מיניים העובדים בתקשורת יותר גרועים מחיזבאללה". נכון שהחד-מיניים האלה אינם מבקשים להחריב את המדינה אבל גם הם מנסים לשכנע את הציבור - בהפגנות ובצעדות בראש חוצות - להאמין בתפישת עולמם החריגה, ומי שמנסה להביע דעה הסותרת את אמונתם, נתקל בתגובות חריפות ולעתים אף מחרפות.
אילו טרח יוסי קליין להעמיק מחשבה והיה משמיט ממאמרו את דברי הבלע עם ההשוואה לחיזבאללה, היינו מקבלים מאמר חריף מאוד נגד הדתיים-הציונים ואיש לא היה טורח להדביק לקליין את התואר "אנטישמי". ואולי כתב יוסי מה שכתב ממעמקי השנאה הבוערת בו כלפי הדתיים-הציונים רק כדי לעורר מהומה מסעירת-גלים ולתפוס מקום של
כבוד בגלריית הכותבים השמאלנית של הארץ. כך או כך, בפרפרזה על אמרת חז"ל, ניתן לומר על הפרשה הזאת כי "מי שזורק אבן מטופשת לבאר, אלף חכמים לא יוכלו להוציא אותה".