כפרה היא וידוי
"והקריב אהרון את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו" (ויקרא, טז,ו) ולא נאמר מה עליו לעשות בו (לא נאמרה שחיטה ולא זריקת הדם), כי ההמשך הוא (טז,ז): "ולקח את שני השעירים". מכאן למדו חכמינו שכפרה זו היא וידוי. וכך אומר רש"י: "וכפר בעדו ובעד ביתו" – מתוודה עליו עוונותיו ועוונות ביתו. (נחמה ליבוביץ, עיונים בספר ויקרה לפרשת "אחרי מות").
בספרו "על התשובה" אומר הרב סולובייציק את הדברים המופלאים הבאים על כוחו וחשיבותו של הווידוי: "יש דברים שהאדם יודע אותם, אף הוגה בהם, ובכל זאת לא ירהיב עוז להעלותם על שפתיו. האדם בונה לו מחיצות בינו לבין עצמו ומורד גם במציאות, בעובדות... יש שהאדם יודע מעל כל ספק כי חטא והחטיא את מטרת חייו, כי בגד בערכיו, אך אינו מוכן לומר זאת בפלא מלא... על משכבו בלילות הוא הוגה בכך, בינו לבין עצמו בוכה נפשו במסתרים, אך לאור היום, לעיני אחרים, הוא שמח וטוב לב. כדי לחפות על האמת המנקרת בפנימיותו הוא מוסיף לחטא/.." (כוחו של וידוי, מתוך הספר "על התשובה" לרב סולובייציק)/
חשיבות החזרה בתשובה לאדם עצמו
עניין עצום יש בתשובה שהיא גורמת לכפרה ומביאה לידי מחיקת העונש: על-ידי תשובה וכפרה בונה האדם חומת מגן החוצצת בינו ובין העונש הקשור בחטא" (הרב סולובייצ'יק בספרו "על התשובה"). החזרה בתשובה היא לא רק ימחל לו. היא טובה לנפשו של האדם שכן היא מחזירה לו את חיותו שהרי בעצם החטא יש פגימה:
"החטא מטמא... הטומאה נהפכת לחלק מאישיותו של החוטא... האדם לאחר החטא אינו אותו אדם שהה לפני החטא. ברגע שאדם חוטא הוא נפסד, הוא נשחת... התשובה האמיתית היא לא רק מכפרת (מחיית העונש) אלא גם מטהרת (מן הטומאה), משחררת את האדם מטמטום הלב, מאטימות החושים, מחזירה לאדם את חיותו. נותנת לו מחדש את דמותו המקורית" (הרב סולובייצ'יק, שם).
סדר החזרה בתשובה:
עזיבת החטא
קבלה לעתיד
חרטה
וידוי (על-פי הרמב"ם, הלכות תשובה פרק ב, הלכה ב')
והווידוי הוא אולי הקשה מכל. אך זה חלק בלתי נפרד מבקשת הסליחה. ואדם חייב להתוודות על חטאו, לבטאו בקול... "כל מצווה שבתורה, בין עשה לבין לא תעשה, אם אדם עובר על אחת מהן, בין בזדון בין בשגגה, כשיעשה תשובה וישוב מחטאו, חייב להתוודות לפני הקב"ה". כך פותח הרמב"ם בהלכות תשובה. בוידוי. "וצריך להתוודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בליבו" (פרק ב, הלכה ב).
כוחו של וידוי:
"כל אמוציא, כל תחושה, רעיון והרהור, מתבהרים לאדם ונתפסים על-ידו לאחר שהצליח לבטאם במשפטים בעלי מבנה הגיוני ודקדוקי.
כל כמה שאדם מתהלך ברעיונות סתומים... כל זמן שלא הוציאם מן הנסתר אל הנגלה – הם שונים ונעלמים... האדם עצמו אינו יודע מה מתרחש אף בלבו שלו עד שהוא מגבש הרגשיו ורעיונותיו ויוצקם לדפוסי ביטוי. הרהור תשובה מבלי שיבוא לכלל ביטוי שפה – הוא נטול כל ערך".
"הווידוי מכריח את האדם תוך ייסורים עצומים, להכיר בעובדות כפשוטן, לבטא בבהירות את האמת כמות שהיא... כשם שהקורבן נשרף על גבי המזבח, כך אנו שורפים במעשה הווידוי את שלוותנו המבוצרת, את גאוותנו המטופחת, את חיינו המלאכותיים" (הרב סולובייציק, שם).
מתוך האתר שלי "פרשת השבוע".