| | תאריך: | 03/05/2017 | | | עודכן: | 03/05/2017 |
| | 1 | | | | | כול זה לא קיים בבית המשפט של השמאלנים, לדוגמה: שמאלן פגע ברכב בזמן שעמד ברמזור אדום, והרג אימא ובנה בן החמש, מיד אשפזו המקורבים את העבריין בבית חולים פרטי, לא נתנו למשטרה לבצע בדיקת ינשוף, והוא נשפט ל- 18 חודש, מקרה שני, הבן של השופט השמאלן חשין, רכב על אופניו במסלול השמאלי בכביש 4 בשעה ארבע בבוקר יום שבת, והוא נפגע על ידי נהג צעיר, הנהג נשפט ל- 12 שנות מאסר, שנתיים בגלל התאונה, ועשר שנים בגלל שזה הבן של חשין השמאלן, זה הצדק בבית המשפט של השמאלנים. | | | כתובת IP: | 141.226.183.156 |
| | |  סגור | כתוב תגובה ל- זוועה גלונסקי |
| | | 2 | | | | בית המשפט בעד פשעי המשטרה והתביעה המשטרתית
על פי החוק תפקיד התביעה הוא להבטיח את האינטרס הציבורי העומד מאחורי הליך ההעמדה לדין של עבריינים. על התובע לעזור לבית המשפט בבירור האמת, בלי לפגוע בזכויותיהם של הנאשם ושל הציבור. מטרתו של התובע אינה אמורה להיות השגת הרשעה בכל מחיר. על התובע מוטלת אחריות מיוחדת של שמירה על הגינות. בפועל זה לא נעשה, לפרקליטות יצא בצדק שם רע. אלא שרוב הציבור אינו יודע שהתביעה הכללית פועלת באמצעות שתי זרועות: הפרקליטות, והתביעה המשטרתית. מכל תיקי התביעה הפלילית בישראל אחראית התביעה המשטרתית שהפכה לגורם העיקרי בהגשת תביעות, על 90% והזרוע עוד נטויה כי האחוזים הולכים וגדלים. שלא כמו התביעה מטעם הפרקליטות התביעה המשטרתית אפילו אינה מתימרת לבחון באם ההוכחות נעשו באופן חוקי ובעיקר אם יש מקום להגיש כתב אישום. התביעה המשטרתית מפרה בבוטות את כל הכללים. בעוד שלתובע מטעם הפרקליטות יש סמכות גם להפעיל בקרה על החקירה ולהורות במקרה הצורך על ביצוע השלמות, התביעה המשטרתית פועלת באופן שאינו תואם את הנחיות היועץ המשפטי ומגישה כתבי אישום במקום שהפרקליטות אינה עושה כן. השיטה היא להציף את בית המשפט בתביעות ובדומה לפרקליטות להאיץ בנאשם שיודה כי הוא מבזבז זמן ומשאבים של בית המשפט. המטרה היא למנוע מבית המשפט דיון לברור, שמא יתברר שלא היה מקום להגשת תביעה, וכך להציג "תפקוד" ו"הצלחה" של המשטרה.
המשטרה קובעת יעדים לכל אחד מתחומי פעילותה כפי שתואמים לה ולקציני אגף חקירות, ובאישורם. כלומר המשטרה מחליטה מראש מה צריכות להיות התוצאות ובהתאם לכך היא דואגת להמצאתם. תחילה אגף החקירות דואג לפתיחתם של מספיק תיקים פליליים על פי המדיניות, אחר כך דואג באמצעות תביעה המשטרתית לכתבי אישום. ליעדים אלו אין קשר לתפקיד התובע - להעמיד לדין רק בהימצא ראיות מספיקות וכשקיים אינטרס ציבורי. התביעה המשטרתית כפופה לאגף החקירות במשטרה. חוקרים במשטרה בדרגת רב-פקד מוסמכים כ"תובע" הם המקבלים כיום החלטות, האם להעמיד לדין בעבירות עוון לכאורה - למרות שהם אינם מקצועיים בתחום, הכשרתם כעורכי דין אינה משנה עובדה זו, תביעה דורשת התמקצעות נפרדת. התביעה המשטרתית אחראית בפני הפיקוד המשטרתי לבצע מדיניותו והיא כפופה ונתונה לחלוטין לרצון מדור החקירות, ואינה נהנית מאי תלות. בארצות דמוקרטות רבות תביעה משטרתית אינה קיימת כלל כיון שזו נוגדת את עקרון הפרדת הרשויות ופיזור הכח. באנגליה למשל בה קיימת תביעה משטרתית היא הוצאה מכפיפותה לאגף החקירות ובתוך המשטרה היא עצמאית ובלתי תלויה באגף זה. לכן אם ההוכחות אינן ממשיות היא משלימה אותן, מתעלמת מכל מה שמפריע למשל אי חוקיות מעשי המתלונן. לעיתים משפצים את התביעה גם במחיר של חוסר תימוכין במה שנרשם כעדות כדי להתאימה לחומר מרשיע. כל אלו משלימים למעשה החקירה שכולה נועדה להביא בכל מחיר להרשעה. רבים מהמובאים לדין ומורשעים הם החפים. 80% מכתבי האישום שמגישה התביעה המשטרתית, הוגשו בלא אישור מהפרקליטות כנדרש בחוק. . להחלטה על הגשת כתב האישום לא מצורפת חוות דעת לגבי בחינת הראיות, ושאר נתונים התומכים בחלטה להגיש כתב אישום. החלטות לא מקצועיות ברישום סעיפים. התביעה המשטרתית רושמת כל סעיף אישום שמצאה בעניין בספר החוקים. לכן נרשמים סעיפים רבים על עבירות שאינם תואמים את התיק. רבים מהמובאים לדין ומורשעים הם חפים.-------
ליקויים חמורים קיימים לא רק בהחלטה להגיש כתב אישום ובאופן רישומו אלא גם ביצוג המדינה בבית המשפט. בשונה מהפרקליטות תיקים אינם באחריות צוות מסויים. תובע | | | | | | סגור | כתוב תגובה ל- טנא |
| | | 3 | | | | משטרת התנועה מחלקת את עברות התנועה/תאונות דרכים לארבע רמות חומרה:
א'. הקלה ביותר כולל דוחות. ב'.ג'. הרמות האמצעיות כוללות פגיעות גוף גם קשות והרס כלי רכב. ד'. החמורה ביותר מות או פגיעות מסכנות חיים. משטרת התנועה מטפלת אך ורק בשתי רמות ד. ממנה אינה יכולה להתעלם, ורמה א'. אין היא מתיחסת לרמות האמצעיות. משטרת התנועה מטפלת באופן פעיל ביותר ברמה א', זו הפחות חמורה, במקרים שנראים כפחות מסובכים ופעילה ביותר להראות כמויות, דוחות על עברות גם דוחות שוא בין בהזדמנות ובין במבצעים. כאן המשטרה אוהבת להראות את כוחה. מטפלת בתאונות קלות גם כאשר אלו לא היו אלא כל הסימנים מעידים שבוימו. מקרים אלו נעשים יותר ויותר נפוצים במיוחד על ידי קטנוענים ורוכבי אופניים. המשטרה תופרת תיקים בשיטות שהיא מלמדת את חוקריה. התביעה המשטרתית עושה הכל כדי שתהיה תביעה, גם בחיר של חוסר תאמה אפילו לכתב ה"חוקר" שכל כך טרח להביא להרשעה. בדרך זו רוב המגיעים לבית הדין לתעבורה הינם נהגים נורמטיביים ואילו רוב הנהגים הפראים והמסוכנים אינם מגיעים לבית הדין.
בין התוצאות החמורות - הסטת תשומת לב הטיפול המשטרתי מעברות חמורות יותר לזוטות אשר לפי הנחיית היועץ המשפטי, יש לשקול נקיטת אמצעים חלופיים להליך הפלילי. כיון שעברות קלות ופשוטות קל יותר לבדות מאשר עברות חמורות הכמויות הן רבות במיוחד בתחום התנועה. מטרת המשטרה להראות שהיא מתפקדת מביאה לדין ולהרשעה – זהו קנה המידה שהיא קבעה להצלחתה. המשטרה מציפה את בית המשפט בנאשמים ובעזרת התביעה המשטרתית וגם השופטים יוצאי התביעה המשטרתית לוחצת בשם העומס על נאשמים להודות. תוצאה חמורה אחרת – חדירה לתחום שאינו של המשטרה לתחום המערכת המשפטית. תובעים משטרתיים חלקם או עוברים לפרקליטות או מתמנים לשופטים ומביאים עמם מהמשטרה את הליקויים ואת הפשיעה. המשטרה הפכה את עיקר פעילותה לתביעות או המלצות לתביעה במקום לבצע תפקידים משטרתיים. את התביעה המשטרתית יש לבטל ואת התביעה המשטרתית התעבורתית חובה לפזר לאלתר, לא יהיה בזה כל נזק אלא רק רווח. פחות התרכזות בזוטות פחות זריקת כספי ציבור והמשטרה תחויב לטפל בנהגים הפראיים. פורסם כי השר לבטחון פנים יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו) הינו בעד ביטול התביעה המשטרתית אם כך הוא גם חושב ולא רק טוען זה לזכותו, אך יושב ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט דוד רותם (ישראל ביתנו) מתנגד בגלל עוינותו המוצדקת לפרקליטות, אין זו תרופה להחליף גרוע בגרוע יותר. יש לפרק את התביעה המשטרתית היות ולפי מצב הענינים התביעה המשטרתית היא הגורם המסייע ביות לחוסר בטחון התושבים ו"איכות חיים" כמקובל במדינה טוטליטרית המדכאת את תושביה. התובעים המשטרתיים כולל שופטים יוצאי התביעה המשטרתית - הרוב בקרב שופטי התעבורה, הינם פושעים אסור להם להמשיך לתפקד והם אינם ראויים לכל פיצוי! | | | | | | סגור | כתוב תגובה ל- טנא |
| | | 4 | | | | עצמאות בית המשפט – הונאת הציבור
בישראל בניגוד לכל מקום אחר בעולם שופטים נבחרים על ידי שופטים אחרים. עד לא מזמן לא היו נבחרי ציבור שהשתתפו בבחירה. בעבר הלא רחוק גם לא היו כל נציגי צבור שהשתתפו בבחירה. קנה המידה לבחירת שופטים היה חסוי, גם חברי כנסת לא ידעו על פי מה מועמד נבחר לשופט. על כך אמרו שופטים: "מכירים אותו". מה שברור שבנפוטיזם ובפרוטקציוניזם הקיים בבית המשפט בני ונכדי שופטים שנבחרים ודאי מוכרים וכך גם בני עמדות פוליטיות זהות בעלי יחסים בתוך המקצוע.
עם קום המדינה כאשר החלו להרכיב את בית המשפט העליון, הייתה בתוקף פקודת בתי המשפט המועמדים לכהונת שופט הוצעו על ידי שר המשפטים, אושרו על ידי הממשלה, ואז אושרו סופית בכנסת - שיטה המתאימה למדינה דמוקרטית. אלא שבהמשך שר המשפטים הראשון פנחס רוזן חיבר ביחד עם נשיא בית המשפט העליון משה זמורה, הוא שהיה לא אחר משותפו לשעבר במשרד עורכי דין את רשימת המועמדים לשופטי בית המשפט העליון ללא כל התיעצות עם נציגי ציבור. לאחר שקמה ועדה לבחירת שופטים השופט מאיר שמגר בשנת 1978 הביא להרחבת מספר השופטים בוועדה בטוענה של חיזוק התדמית העצמאית של בית המשפט. 1996אהרן ברק – השופט הפוליטי ניסה לשכנע שאין דבר הרסני יותר מהנהגת פיקוח דמוקרטי על בחירת השופטים בטוענת פוליטיזציה.
הועדה לבחירת שופטים כיום מונה תשעה חברים. למראית עין יש נציגים מקבוצות שונות. חברי הוועדה הם: נשיא בית המשפט העליון, שני שופטים נוספים מבית המשפט העליון(3) – נציג אחד יותר מלכל קבוצה אחרת. לכל החלטה דרושים רוב של שבעה מתוך התשעה. כך ששופטים מהווים גוש חוסם בנוסף יש להם גם זכות וטו שאין לשאר, כך יכולים לבטל כל החלטה. שני נציגים של לשכת עורכי הדין. רוב חברי הוועדה לבחירת שופטים - שלושת השופטים ושני נציגי לשכת עורכי הדין – (5) אינם נבחרי ציבור, ואינם אחראים כלפיו. שני השופטים מלבד נשיא בית המשפט העליון, בדרך כלל מצביעים לפי רצון נשיא שבחר בם, עורכי הדין תלויים מקצועית בשופטים, ועל כן נוטים הם לרצותם. כך לפחות חמישה מצביעים בהתאם לרצון הממסד המשפטי, שר המשפטים, שר המשפטים הוא בדרך כלל עורך דין הנאמן לממסד המשפטי יותר מאשר לעמדות הממשלה והכנסת ולערכיו של ציבור הבוחרים. דבר זה בולט במיוחד כאשר שר המשפטים הוא גם עורך דין המיצג לקוחות בבית משפט וגם איננו כלל נבחר ציבור. כך שבדרך כלל לפחות ששה (6) מתוך תשעת חברי הועדה מצביעים לפי רצון הממסד המשפטי. ושר נוסף שהממשלה ממנה(2) שני חברי כנסת (2). נוסף על כך שני החברי כנסת הם אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה בדרך כלל מצביעים באופן שונה אחד מהם עשוי להצביע ביחד עם הממסד המשפטי (7). שליטת הממסד המשפטי בולטת ולנציגי ציבור אין כוח לקבוע. נשיאת בית המשפט העלין טענה שהרכב הועדה מכיל "בדיוק את האיזונים והבלמים הדרושים.... איזונים? ההחלטות "מתאזנות" לפי רצון השופטים! בלמים? בית המשפט בולם את רצונות הצבור! אלא בהיות שליטת בית המשפט כה מובנת יש הסבר אחר "עצמאות בית המשפט".
בשם עצמאות בית המשפט אימצה ישראל שיטה שבה הרשות השופטת אינה אחראית כלפי איש. שופטים מתמנים על ידי ועדה הנשלטת על ידי השופטים המכהנים, ודיוניה נערכים בחשאי, ואילו האומה נותרת ללא כל זכות להתערב בהכרעה מי יישם ויפרש את חוקיה, זוהי גאות השופטים, המכנים את השיטה כ"טובה בעולם" - מאחר שהשופטים מעצבים את בתי המשפט בצלמם הם. למרות מאמצי שופטי ישראל אף אומה אחרת לא השתכנעה בכך. | | | | | | סגור | כתוב תגובה ל- דרדר |
| | | 5 | | | | בשם עצמאות בית המשפט קיימת בישראל חסינות מוחלטת לשופטים. וכך נקבע בסעיף 8 לפקודת הנזיקין : "אדם שהוא גופו בית משפט או בית דין או אחד מחבריהם, או שהוא ממלא כדין חובותיו של אדם כאמור, וכל אדם אחר המבצע פעולות שיפוט, לרבות בורר - לא תוגש נגדו תובענה על עוולה שעשה במילוי תפקידו השיפוט" הנה כי כן, חסינותו של אחד מחברי הרשות השופטת הינה מלאה. גם אם התרשל, וככל הנראה גם אם פעל מתוך מניע פסול, לא ניתן לתבוע אותו על מעשיו".
לטענת השופטים הרצון לשמור על אי התלות של הרשות השופטת, ועל אי התערבות בפעולתה מחייבת חסינות רחבה. השופט דוד גולדשטין קבע כי לשופטים חסינות מוחלטת. "גם אם הפעולה בגינה נתבע שופט נעשתה בחוסר סמכות, אין מקום לבחון האם נעשתה בזדון או ברשלנות". "המטרה היא מניעת פגיעה בעצמאות שיקול דעתו של השופט ותכליות המשנה, למנוע פגיעה באמון הציבור ותביעות סרק שיכפישו את תדמית השופטים או הבטחת סופיות הדיון והליך דיוני תקין.... כמו גם "מניעת פגיעה בתפקוד השופט ערעור מעמדו ושאלות באשר לטיב שפיטתו, מניעת עיוות דין (?) ובזבוז זמן שיפוטי יקר". לפי כך יש להעניק לשופט עצמאות מוחלטת כאילו אינו פועל בשליחותה של החברה וכאילו אין תפקודו משפיע על אחרים קובע גורלות.. משמע שופטים שונים משאר בני תמותה אשר עצם התביעה נגדם פוגעת בהם קשות ולהבדיל נזקקים לשירות עורך דין. להבדיל בעיסוקים אחרים יש אחריות ועל מעשים פליליים משלמים מבלי שהדבר יפגע בתפקוד או במעמד. לפיו "אין כל מקום להטיל אחריות שילוחית או ישירה על המדינה על פעולות שופט ואין משנה סוגה של הרשלנות". לדעת השופט דוד גולדשטיין חסינות מהותית נרחבת ומוחלטת. באה לשרת את הציבור ואת האינטרס הציבורי ולא את נושאי המשרה השיפוטית באופן אישי, אין זו זכות/חסינות אישית של נושא המשרה השיפוטית, עליה הוא יכול לוותר"... לשיטתו חוסר אחריותם כל השופטים כלפי הציבור אינה חלילה מתוך אנוכיות השופטים אלא מאוד מטיבה עם הציבור הנתון בידי השופטים המרשים לעצמם הכל.. ועוד מוסיף "לא עולה כלל על הדעת, כי נושא משרה משפטית - שופט, רשם, ראש הוצל"פ, בורר או כל אדם אחר המבצע פעולת שיפוט - יצטרך להתגונן מפני תביעות, זו סופה של עצמאות הרשות השופטת ותחילתה של 'פסיקה מתגוננת'", ומה לגבי בעלי עיסוקים אחרים? השופט פרגו פסק: "אם אין לשופט אחריות, , גם למדינה אין אחריות. "היות והחסינות המוענקת ל 'רשות השופטת' הינה מהותית - אין אחריות של המדינה ומאחר שאין יחסי עובד-מעביד בין השופטים למדינה". כאן נשאלת השאלה מי הוא מעסיקם של השופטים? את משכורתם מאין מקבלים? מהמדינה!. שופטים דורשים להשוות תנאי העסקתם לשרים של המדינה!. מי מעניק להם מינוי? נשיא המדינה! וכי מייצג את השלטון של המדינה כמו שופטים? אך חמור מכל מה לגבי הנפגעים שלא כדין מהשפיטה? | | | | | | סגור | כתוב תגובה ל- דרדר |
| | | 6 | | | | בנוגע לאחריות השיפוטית: לפי סעיף 8 לפקודת הנזיקין לא ניתן לתבוע בעל תפקיד שיפוטי "על עוולה שעשה במילוי תפקידו השיפוטי". לשופטים עצמם חסינות מתביעה, אולם גם למדינה אין אחריות שילוחית מדובר בחסינות מהותית ושופטים אינם "עובדים" לצורך העניין. שופטים אשר אימצו את "הלכת פרידמן", לפיה "החסינות איננה חוסמת כליל הגשת תביעה נגד המדינה באחריות שילוחית בשל רשלנות שופט", ולכן לפי אותם שופטים. "שלטון החוק איננו מונע הגשת תביעה נגד המדינה ובנסיבות אלו ניתן וצריך לאפשר הליכה בנתיב זה במקרים קיצוניים של רשלנות בוטה מאוד", לא מוזכר פה מתוך זדון שהיא דרכם השכיחה של שופטים. לפי גדרה זו שלטון החוק פרושו חוסר אחריות השופטים או במילים אחרות שלטון החוק לפי תפישה זו אינו מחייב את השליטים.
יש לכך ביטויים אחרים כמו הדיווח מטעם בית המשפט. שופטת בית המשפט העליון בדימוס ונציבת תלונות הציבור על שופטים הראשונה: "יש סתירה מסויימת בין עצמאות בית המשפט לבין חובת הדיווח... האומנם? האם מהנדס שמוציא תרשימים מדוייקים, נפגעת עצמאותו להחליט מקצועית כיצד יבנה? לא כל שכן רופא השומר את תוצאות כל הבדיקות ורושם גליונות רפואיים. האם השל כך נפגעת יכולתו לשקול ולהחליט על הליכים וטיפולים? עצם התיעוד המדויק מאפשר פעילות מקצועית ומבטיח מעקב שאכן כך היא מתבצעת. תיעוד מדויק יכול להפריע אך ורק אם בית המשפט אינו מעוניין לפעול על פי כללי הצדק, אלא על פי שקולים זרים, והוא מעונין להסתיר זאת. במקרה של שפיטה תעוד מדויק של הדיונים וההוכחות שהובאו נועד לאפשר מעקב בכך לעזור להחלטה. עצם טענה כזו מלמד על "עצמאותם של שופטים מכל מחויבות מוסרית ומכל אחריות למעשיהם". במערכת משפט תקינה חובת הדיווח להיות נתונים לבקורת.
מהי עצמאות או אי תלות שיפוטית מפני מה? או מי? ולשם מה?
תפקיד השופטים להיות הוגנים ולא נושאי פנים כלפי כל הבאים לפניהם. עליהם להיות חופשיים מהשפעה פוליטית עליהם להסתמך על מה שצודק ולא על מה שמקובל. עליהם להיות מסוגלים להגן על האזרח הפשוט ממדינאים, ממשלות, תאגידים גדולים ועל האחד מהשני.
עצמאות שיפוטית פרושה ששופטים חופשיים להחליט על פי ההגינות וללא משוא פנים תוך הסתמכות בלבדית על העובדות המוצגות וחוקים ישומיים, מבלי להכנע ללחצים או הפחדות. עצמאות שיפוטית תפקידה לאפשר הגנה על האזרח והבטחת שלטון החוק. עצמאות שיפוטית מתיחסת הן לבית המשפט כרשות והן לכל שופט בנפרד.
עצמאות מוסדית, משמעה עצמאות של הרשות השופטת כגוף. אי-התלות המוסדית מהווה ביטוי של עקרון הפרדת הרשויות לשם דחיית התערבות מרשויות אחרות המחוקקת והמבצעת. עצמאות מוסדית היא תנאי הכרחי לעצמאותו של השופט היחיד.
עצמאותו של השופט היחיד, שמשמעה אי-תלותו בגורמים חיצוניים בלתי רלוונטיים.
עצמאות בית המשפט או אף עצמאות שיפוטית בשום אופן אינה מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי כדי להבטיח את שלטון החוק בעזרת קידום החלטות ללא משוא פנים.
האם קיימת דילמה בין עצמאות שיפוטית - לאחריות ציבורית:
עצמאות שיפוטית נועדה לתת הגנה על שופטים מפני לחצים חיצוניים העלולים לעוות את פסיקותיהם ואחריות ציבורית דורשת מן השופטים להתחשב בערכי היסוד של האומה אשר את חוקיה הם מפרשים. | | | | | | סגור | כתוב תגובה ל- דרדר |
| | | 7 | | | | יש להכיר במוגבלות העצמאות השיפוטית לעומת האחריות השיפוטית. למרות שבמונחים מוחלטים אין התאמה בין עצמאות לאחריות, על השופטים להיות מספיק עצמאיים כדי לאפשר צדק ללא משוא פנים ולדחות מעליהם נסיונות הפחדה. אין השופטים עצמאיים במידה שלא ישאו באחריות. עצמאות מוחלטת ללא אחריות מתאימה למשל למי שאינו מועסק ואינו פועל בשם אחרים או למענם לדוגמא העוסקים בתחביבים או יוצרי אומנויות עצמאיים שלא על פי הזמנה, לא כך לגבי עובדי ציבור האמורים להיות נאמניו.
הליך מתוקן למינוי השופטים צריך להגן בקנאות על עצמאותם של שופטים מלחצים כלשהם בשעה שהם ממלאים תפקידם, אלא שההגעה לתפקיד חייבת להיות מבוססת על אמון העם באמצעות הליך מיון ציבורי. כדי להשיג עצמאות שיפוטית תהליך בחירת השופטים צריך להבטיח בחירת שופטים בעלי יושרה ללא דופי וכישורים מקצועיים – לא על פי אידאולוגיות או עמדות פוליטיות אלו אסור שיהיה להם ביטוי בבית המשפט, היות ואקטיביזם שיפוטי הינו אמצעי פוליטי אין לו מקום בבית המשפט. סיגים אלו באים להבטיח שהחלטותיהם תתבססנה על חוקים בלבד. על בבית המשפט להשען על תמיכת העם למען הבטחת קיומה של מערכת הוגנת שאינה נושאת פנים.
בישראל השפיטה עצמה כלל אינה עצמאית. בין בית המשפט לתביעה מתקים יחס סימביוטי. השפיטה תלויה לחלוטין בתביעה ופועלת לרצותה – זה מתבטא באופן התנהגותם שאין בה כל הגינות ובפסיקותיהם. אין בית המשפט מגן על האזרח הישראלי מפני זרועות שלטון אחרות ולא על אזרח אחד מפני השני. משמע כל הצעקה של "עצמאות בית המשפט" אינה אלא אחיזת עיניים. בית המשפט איננו מבקש אלא עצמאות לנהוג בכפוף לתביעה.... גם אחריות ציבורית בישראל אינה קיימת מאחר שלא רק שלא נעשה כל מאמץ להבטיח אחריות זו אלא מובהר לשופטים עד כמה מוחלט כוחם על הציבור...לא הציבור בחר בהם ואין הם תלויים בו או חייבים לו דבר. אחריות ציבורית מטבעה מחייבת עצמאות עניינית שגם היא אינה קיימת. בית המשפט בישראל "עצמאי" מכל מחויבות כלפי החברה.
"עצמאות שיפוטית" כביכול זו מתבטאת בכמעט 100% הרשעות וגם בערעורים המצב עגום מאוד. קבלת רשות ערעור ובפסיקה כ - 80% לטובת המדינה. לא ניתן לאתר מדינה נאורה, שבה בית המשפט לערעורים מעניק יתרון כה מובהק למדינה בהליכים משפטיים שבין המדינה לאזרח: סיבת הסיבות למעמדה המיוחד של הרשות השופטת – שפיטה על פי העובדות הצדק וההגינות והגנה מפני התמרות זרועות אחרות של השלטון אינה מתקיימת במשפט הישראלי ההפך הוא הנכון. בראיון רדיו בגל צה"ל הודה נשיא בית המשפט העליון בדימוס השופט מאיר שמגר, כי בית המשפט (בארץ) איננו לגמרי עצמאי. לגמרי? האם יש אחוזים בעצמאות או חסרונה או שזו דרך לומר שבית המשפט בארץ איננו עצמאי? בישראל מתקיים שלטון מוחלט ועריץ של בית המשפט שהוא כולו פניות ומשוא פנים, בשם "עצמאות בית משפט".
כל זאת לאחר שנבחרו מועמדים הסופיים, אך את המועמדים הסופיים וכך גם את קידום השופטים בוחר/ת נשיא/ת בית המשפט העליון באופן בלעדי. | | | | | | סגור | כתוב תגובה ל- דרדר |
|
| ציפורה בראביאין חזרה בתשובה אמיתית ללא וידוי ובקשת סליחה בקול  עד שלא הוציא האדם את המילים מפיו, הרי הם בבחינת נעלמים גם ממנו עצמו... וכך כותב הרב סולובייציק: "הווידוי מכריח את האדם תוך ייסורים עצומים, להכיר בעובדות כפשוטן, לבטא בבהירות את האמת כמות שהיא... כשם שהקורבן נשרף על גבי המזבח, כך אנו שורפים במעשה הווידוי את שלוותנו המבוצרת, את גאוותנו המטופחת, את חיינו המלאכותיים" |
| | | | | | עמי דור-און הפעם תושבי הרצועה אינם יכולים לחזור למנטרה הרגילה ולהאשים את ישראל. האשמה עכשיו מוטלת רק לפתחה של ממשלת החמאס השולטת ביד ברזל בחיי התושבים שבחרו בה |
| | | | | | גסטון סיידמן בתקופה בה מדיניות החוץ של ישראל נמצאת בשפל, בעיקר במדינות העולם המתפתחות, אנו רואים ניצוץ תקווה דרך יחסי המסחר הענפים, ובנוסף ישראל מתכוננת לאתגרים עסקיים נוספים ופרויקטים חדשים במהלך שנת 2017 |
| | | | | אלעזר לויןההסכם המיוחד במינו בין יאנגו הסינית ליונל כהן חושף את חששותיה ודאגותיה של ראש רשות הביטוח אחד החששות: עשרות ומאות מיליוני שקלים של חוסכים ישמשו לרכישת נדל"ן בסין - כי יאנגו היא בעצם לא חברת ביטוח, אלא קבוצת נדל"ן לא בטוח שסלינגר תירגע |
| | | | | | מנחם רהט מה לומדים לומדים מסיפור ארבעת המצורעים שקראנו בהפטרת השבת שעברה, וכיצד לא נותנים בעלי ה'השקופע' לעובדות לבלבל אותם |
|
|