"ושבתה
הארץ שבת לה'" (ויקרא כה, ב) – שלוש שבתות הן: שבת, חגים ושמיטה. שבת היא לשביתת הנפש, שנאמר: "וביום השביעי שבת וינפש".
חגים הם בבחינת שביתת הזמן, כפי שטבעו חכמים הברכה: "מקדש ישראל והזמנים", לפיכך הותרה בהם מלאכת אוכל נפש. השמיטה היא שביתת העולם, שנאמר בה: "שבת לה'" לכן הותרו בה כל המלאכות מלבד עבודת האדמה" (בשם האדמו"ר ר' צבי הירש מזידטשוב זצ"ל).
מהן טעמיה של מצוות שמיטת הארץ?
זכר למעשה בראשית - אחד הפירושים הוא, כי בדומה לשבת, שמיטת הארץ היא זיכרון לששת ימי המעשה, בזכר למעשה בראשית. ואת הטעם הזה מביא גם ר' יצחק עראמה בעל "עקידת יצחק שער סט: אין זאת כי בנפשנו דבר לגלות את אזנינו ולהעיר את ליבנו בהציב לנו ציונים גדולים ונוראים, לפקוח את עינים עיוורות השקועות בדמיוני העולם, כזבין והבלין. ומוכרים אותה (את נפשם) לצמיתות לעבוד את האדמה עבודת אדמה ועבודת משא צמד פרדים, והלא קיבלו עליהם לעבוד אלוקים מאהבה... כי הנה עבודת ששת ימים ושביתת השביעי היא עדות נאמנה שהעולם נברא ברצון הבורא... והרי זאת היא האמונה הראשונה המחויבת לכל בעל דת".
יציאה מן החומרנות - טעם נוסף – על-מנת להוציא את האדם מן השקיעה בחומרנות.
"כי במספר שבע שני העבודה ושביתת השביעיות העיר את לבנו, כי לא שולחנו הנה להיות עבדים נמכרים לאדמה, כי אם לתכלית אחר נכבד ונפלא ממנו, ושלא נתכוון בעבודתה רק לצורך אוכל נפש שאר הסיפוקים, בעוד שעלינו להשתדל בהשגת התכלית העליון... שכניסתן לארץ אינה להשתעבד לה ולעבודתה להוציא תועלתיה וליצור פירותיה לקבוץ אותם על-יד, כדי להתעשר מהם, כמו שהיא כוונת כל העמים בארצותיהם... רק הכוונה כדי שיעמדו על עצמם וידרשו שלמותם, כפי רצון בוראם, ובין כך יסתפקו מאשר יצטרכו לכדי חיותם" (ר' יצחק עראמה, בעל "עקידת יצחק").
לחיזוק מידת החמלה - לחמלה על בני אדם
"לא גזרה התורה המצווה הזאת אלא לחמלה על בני אדם, שאין להם שדות וכרמים, שיהיו שמחים בשנת השמיטה, כמו שהעשירים שמחים בשאר השנים" (מנחה בלולה).
דאגה לחלשים – טעם סוציאלי – הפקרת השדות לנזקקים: "לכם לאכלה – לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך" (ויקרא כה, ו).
חיזוק כוח האדמה - הרמב"ם מחזק את העניין הסוציאלי ומוסיף טעם נוסף – מנוחה לאדמה כדי שתתחזק: "ואמנם כל המצווה אשר ספרנום בהלכות שמיטה ויובל מהם לחמלה על בני אדם והרחבה לבני אדם כולם, כמו שנאמר: "ואכלו אביוני עמך ויתרם תואכל חית השדה" (שמות כג, יא).
ושתוסיף הארץ תבואתה ותתחזק בעומדה בשמיטה" (רמב"ם מורה נבוכים ג, לט).
טהרת הנשמה - והראי"ה קוק רואה בשמיטת הארץ חיזוק למעלה רוחנית. השמיטה מביאה לטהרת הנשמה וחיזוק הסגולה האלוקית הטבועה בנו:
"אין חילול קודש של קפדנות רכוש פרטי בכל תוצאות יבולה של שנה זו, וחמדת העושר, המתגרה על-ידי מסחר, משתכחת – "לאכלה – ולא לסחורה". ...האדם חוזר אל טבעו הרענן, עד אשר לא יצטרך לרפואות למחלות, שהן באות ברובן על-ידי הריסת (שוויו) המשקל של החיים, בהתרחקם מטהרת הטבע הרוחני והחמרי". (הראי"ה קוק בהקדמה לספרו "שבת הארץ").
[
מתוך האתר שלי "פרשת השבוע"]