אם נבחן את מערכת הבחירות האחרונה כאן בארץ, נסיק שהיא נערכה בצלן של מתיחויות לגמרי פומביות בין ראש ממשלת ישראל ובין הנשיא האמריקני היוצא.
די להביט במצעיהן של מפלגות האופוזיציה, ובנאומים חוצבי הלהבות של ראשי האופוזיציה על-מנת להבין ששיפור היחסים עם ארה"ב נראה אז כמשאת לבה של האופוזיציה, ואילו מפלגת השלטון הפכה לכאורה למכשול ביחסים אלה.
חלפו להן שנתיים ומחצה מאז אותן בחירות אצלנו, השלטון בארה"ב התחלף וכהרף עין הפכו כל ענקי האופוזיציה לגמדים, וגמדי השלטון הפכו לענקים. נושאי ההתחמשות של אירן והטרור הונחו במרכז השולחן, וכל שאר הנושאים הורחקו לקרן זווית.
בנימין נתניהו (ואשתו) ניצחו את כל העולם (ואשתו). והאופוזיציה? דגים!
ומה אנו חייבים ללמוד מכך?
1. שאסור להתכופף בפני כל גחמה, אפילו אם היא נשמעת מפי נשיא ארה"ב.
2. שציר הרשע והטרור הם מכשול לכל הסדר וחובה להפנות נגדם את כל הכוח וכל העוצמה העולמית לפני שמדברים כלל על הסדרים כלשהם, או לפחות במקביל, וכל עוד הטרור משתולל, כל עוד אירן מתחמשת בגרעין, אנו נקבל עוד עזה ועוד עזה בטווח יריקה מת-לאביב ומירושלים.
3. צריך הרבה סבלנות בפוליטיקה, בייחוד בפוליטיקה הים תיכונית ומי שאין לו סבלנות אנא יחפש לו עבודה אחרת.
4. שהשתפנות של פוליטיקאים לא מוסיפה לנו חברים בעולם, פוליטיקאים שפנים הנבהלים מכל רוח שטות, אינם ראויים לפתק שלנו.
5. שגם לדעה הנחרצת של מנהיג, יש אופוזיציה פנימית קיצונית יותר, ועיקר אתגריו של המנהיג הם הקיצונים מקרבו, ולא השפנים האופוזיציוניים.
6. שכניסה למסדרון צר של תהליך, בעיקר עם הסכנות האורבות לנו כאן במזרח התיכון, חייבת להיות מעמדת פתיחה הטובה ביותר האפשרית, ולא מעמקי התהום כפי שהיה בתקופת המנגנון הקודם בארה"ב.
7. שלא אהבנו את סיפורי החליפות והסיגארים, אך אנו מורידים את הכובע בפני הנחישות וההישגים המדיניים, כפי שבאו לידי ביטוי כה בולט בביקור הנשיא האמריקני כאן אצלנו ואצל שכנותינו.
וכל מה שנותר לממשלת נתנייהו לעשות כעת הוא: להלחם מלחמת חורמה בטרור, לא להרפות לרגע אחד מהנושא האירני, להביא להקלה בשוק הדיור, לכרות אוזן לרעיונות האמריקנים של הסדרים אזוריים, המנותקים משאלת ערביי ארץ ישראל, להעמיק את התודעה העולמית והערבית שמדינת ישראל היא מדינה יהודית דמוקרטית, וכל מי שיערער על כך לעולם לא יהיה שותף שלנו לכלום, ולהתקדם למימושם של הסדרים אזוריים מבלי לותר כהוא זה על האינטרסים החיוניים של המדינה.
עם כזה שלטון אמריקני, בניגוד בולט לקודמו כדאי לעבוד, ורצוי לעבוד, הוא לא יעקוץ אותנו אחרי שנישא אותו על גבינו (הדל) לעברו השני של הנהר.
והאופוזיציה? בואו נקווה שלמדה לקח קטן.