אותה מפא"י, אותו שמאל, אותה הסתה

אבי גבאי נבחר לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה למרות גילו הצעיר יחסית ולמרות ניסיונו הדל בחיים הפוליטיים. אבי גבאי נבחר להיות הקברניט של ספינה טובעת, או קרש ההצלה של מי שנפל ממנה. אבי גבאי נבחר בזכות נעם הליכותיו, בניגוד גמור, למשל, לאדון קיבינימט שהתמודד מולו בגסות. אבי גבאי ניהל מסע בחירות (לא "קמפיין") תרבותי, ועל כך מגיעות לו ברכות שכך גם ימשיך וייטיב את רמת השיח הפוליטי והתקשורתי בישראל. אבי גבאי העיד על עצמו שהוא דוגל בהצגת דבריו ולא בהשמצת היריב. אבל, אבי גבאי התחיל ברגל שמאל ובמקום לפעול ברוח "נאה דורש, נאה מקיים" הוא פעל בניגוד להכרזתו. כבר בנאום הניצחון שלו תקף אבי גבאי את ראש הממשלה נתניהו והצטרף בכך למקהלת השמאל/תקשורת. שאנשיה מרבים להתקיפו כמי שמרבה שסעים ומדנים בישראל. ומה עשה אבי גבאי בנאום הניצחון? פתח בהסתה. הוא בחר לחזור אל המדמנה המכוערת והשקרית של הצגת ההתיישבות כמי שבאה על חשבון ערי הפיתוח, או בשפתו: עמונה מול דימונה. שוב דרך ההסתה של השמאל הקיצוני יותר והקיצוני פחות, לשסות את תושביהן של ערי הפיתוח כנגד המתיישבים והחלוצים. פרשני השמאל/תקשורת גמרו את ההלל על דבריו ואמרו שבנאומו הארוך כלל גבאי את כל מה שצריך היה להיאמר, ולא ביקרו את ההסתה המיותרת הנ"ל, המצביעה על דרכו הצפויה של האיש, למרות הופעתו הרעננה, שכביכול פונה לדרך הפייסנות. לעומת זאת, פרשני השמאל/תקשורת לא הזכירו את מה שלא נאמר בנאום. הם אומנם שוב ושוב תוהים מדוע המפלגה האבודה איבדה את הקשר עם ציבור הבוחרים, אבל הם מחפשים את התשובה לכך כאותו אדם שאיבד מטבע ומחפש את המטבע האבודה רק מתחת לפנס הרחוב. התשובה שפרשני השמאל/תקשורת אינם מנסים לגלות ולהבין היא שהציבור, בערי הפיתוח, בהתיישבות ובכל מקום בארץ, מאס בתרבות השקר של המפלגה שסימנה "אמת". כבר רבע מאה שמלעיטים את הציבור בשקר "השלום", זה שהביא למלחמת אוסלו ולקורבנותיה הרבים, ובשקר "פתרון" שתי המדינות. הציבור רוצה שידברו אליו אמת, ולא סיסמאות כוזבות בעניין עגל הזהב של "השלום" ושל "הפתרון". מה שלא נכלל בנאומו של גבאי, ומה שפרשני השמאל/תקשורת אפילו לא הרגישו בחסרונו, היה התנצלות על דרך אוסלו ועל תרבות השקר האורווליאנית שאפיינה אותה. כל עוד לא תתנצל המפלגה האחראית למחדל הנורא על ההרפתקה שלתוכה גררה את מדינת ישראל, לא תהיה לה תקומה. אבי גבאי יכול להחזיר את המפלגה הוותיקה לאמת הציונית רק אם יכיר תחילה באחריותה לכך.