איפה שופטי התנועה?
11(!) הרשעות בעבירות תנועה - 6 בגין מהירות מופרזת. בנוסף אי-ציות לתמרורי דרך, חנייה אסורה, אי-עצירה להולך רגל במעבר חצייה, שימוש בפלפון בנהיגה, נהיגה ללא חגורה ועוד - נחשו של מי הרקורד המפואר הזה על הכביש? כן, עבריין התנועה הוא לא אחר מ'עושה הצרות' הסדרתי בבית המחוקקים שלנו, ח"כ
אורן חזן.
והעונש? ממש בדיחה. שלילת רשיון נהיגה לחודש נוסף, וקנס בסך 1,500 שקל בלבד. האין זו אותה סלחנות לעבירות תנועה קלות יחסית, הגורמת להרשעות חמורות, וּמכאן לריבוי תאונות דרכים קטלניות? יתרה מכך, דומה שהן בגלל הרשעות קודמות והן כנבחר עם, המשמש מודל חיקוי לציבור, ראוי היה להחמיר בענישה עם החַ"כ הסורר, כדי ליצור הרתעה ראוייה לנהגים מפני הפרת חוקי התנועה וּלהשיב את הבטיחוּת לדרכים. וּבא לציון גואל.
עד מאה חמישים?
כאילו לא די בכנסת הראוותנית והבזבזנית, שאִם חיפשו ח"כינו מיזם נוסף כדי לשלוח את ידם הארוכה בקופה הציבורית, הם מצאו אותה בדמות, איך לא, הגדלת מספר חברי הכנסת. וכך, מדי פעם, עולה לה לאוויר הצעה זו על-ידי ח"כים שונים, המחפשים כותרת, כשבין יוזמיה הוא לא אחר מראובן ריבלין בכהונתו כיו"ר הבית.
האם לנוכח הבזבזנות היתרה בכנסת, מכספי משלם המיסים, העדרוּת ח"כים מהמליאה ומהמשכן (וח"כ
יאיר לפיד הנוכח -נפקד, למען קמפיין בחירות שהוא מנהל מראשית הקדנציה, כמשל), או תפקודם הלקוי, עוזרים משומנים וּלשכות ציבוריות מיותרות - לא הגיעה השעה לצמצם את מספר חברי הכנסת לפחות ל-70 (כמספר חברי הסנהדרין, להבדיל)? בכך ניתן לייעל את עבודת הכנסת וחבריה, למנוע בזבוזים, ולחסוך כסף רב לטובת מיזמים לרווחת הציבור.
לטובת נתניהו
אבי גבאי, מי שנבחר ליו"ר העבודה, כאיש עסקים ממולח, ניצל היטב את השפל במניות המפלגה, כדי לקנות אותה (כמקובל במצבים כאלה מבחינה פיננסית). והחברים, השואפים לדרך חדשה, שתוציא את המפלגה מהבור, הלכו על כל קופת ההימורים ובחרו בו, למרות היותו חסר כל ניסיון פוליטי. לפיד בגירסת העבודה?
אולם דומה, כי בניגוד לדעה הרווחת, גם אם גבאי יקח כמה בוחרים מהליכוד, בחירתו פועלת לטובת נתניהו. כשמדובר בהתמודדות על ראשות הממשלה, העם מספיק אינטליגנטי כדי לבחור במנהיג הוותיק, המנוסה והטוב, שהוכיח את עצמו בתפקיד הלאומי והממלכתי רב האחריות, ולא בבוסר ירוק, טירון פוליטי, המבקש לזנק ישר לכיסא הרם, כשזה כשלעצמו דבר בלתי אחראי. עם כל הכבוד, האומנם האינטרסים האישיים מקדשים כל מטרה ממלכתית?
הֲדָרַת הדתיים?
האם יו"ר העבודה הטרי, אבי גבאי, מדיר חרדים, דתיים וּמסורתיים ממפלגתו? לפחות כך נראה לפי הצהרותיו הפומביות, שאותן מיהר להשמיע, כדי חלילה לא להצטייר בעיני הציבור כפרימיטיבי חשוך, אלא לשווק תדמית מפלגתית ליברלית ולהיות ב'קונצנזוס'.
אחרת איך תסבירו שהאיש מתרחק מהצביון היהודי של המדינה, כשהכריז שהוא בעד גיור וכותל רפורמיים, כמו גם
תחבורה ציבורית בשבת, ונגד הדתה (מה זה?) בבתי ספר ממלכתיים, שזה גם, איך לא, אנטי נתניהו, שתמך בעמדות החרדים?
אז הנֵה עוד סיבה לכך, שלא רק מ
הבית היהודי לא יזלגו אליו מנדטים, אלא, בניגוד לתחזיות, גם לא ממעוז הליכוד המסורתי. שכחת, גבאי, שאי-אפשר לנגוס בעוגה הדתית, וגם להשאיר אותה שלימה אלקטורלית?
לא לשמנפוביה
השחקנית תום אנטופולסקי מתלוננת בראיון עיתונאי על אפליה מקצועית על-רקע משקלה הגבוה, כמו גם על השפלות אישיות בגלל תפיסה חברתית שגוייה בנושא. אכן התופעה קיימת. יש איזה פחד קמאי מאנשים שמנים, שאינו פוסח על שום מגזר, אפילו, כמה מפתיע, על הרופאים, האֲמוּנים על האתיקה המקצועית ואמוּרים לפעול בגישה רפואית נטו. כדאי שיפנימו כי על-פי אמנת זכויות החולים, אין להשפיל חולה ולהעליבו ויש להתייחס אליו בכבוד.
אולם בסך-הכל מבחינה אישית אין לתום מה להתלונן. היא שחקנית מוכשרת ומצליחה העושה חיִל במקצועה, ששמֵנה מתוך בחירה, מוּדעת לעצמה, ולא עושה חשבון לאף אחד. בזכות חוש ההומור, שניחנה בו, היא יודעת לצחוק על עצמה ועל הסביבה. וּצחוק כידוע יפה לַבריאות.
ראוי שעל-פי החוק, תיאסר כל אפליה מקצועית והעלבה חברתית על-רקע משקל, בדיוק כפי שזו אסורה מטעמי דת, עדה, מִגדר או מין. יש לציין זאת מפורשות בכל מודעת 'דרוּשים' וחוזה עבודה. וּבאשר ללוֹקים בתסמונת זו, השמנפוביה, כדין כל הפרעה אישית, עליהם לעבור טיפול נפשי להתמודדות עם התופעה. אחרת, יש לשלול מהם כל רשיון מקצועי. וּבא לציון גואל.