המסווה ה"מוסרי" של האנטישמיות

הציונות ביקשה להקים "מקלט בטוח" לעם היהודי בארץ ישראל; ואכן, ישראל שואפת להגן על כל יהודי, גם לא ישראלים. מכוח חוק השבות, יזכו לאזרחות בעלייתם ארצה. עם זאת, העובדה שהמיליארדר ההונגרי ג'ורג' סורוס יהודי, למשל, אינה מחייבת להגן עליו בכל מקרה, משום שהאיש מממן ארגונים הפועלים להחנקתה הכלכלית, המדינית, המדעית והצבאית של מדינת היהודים. האם רק טילים וטרור מדמם נחשבים ניסיון להשמידנו? זירת הלוחמה משתנה ועוברת גם ללוחמת סייבר; דבר אחד לא השתנה: התעמולה האנטישמית. היא מוגשת כיום במסווה אנטי-ישראלי. לא רק ארגונים פלשתינים, גם ארגונים ישראלים מוציאים דיבת ישראל וצה"ל רעה בעולם, ומפיצים עלילות דם. זה לא נגמר בעלילה ספרותית; זה התירוץ ה"מוסרי" שבו נתלים ארגוני הטרור במלחמתם נגדנו. סורוס וחבריו מקדמים את "אסטרטגיית דֶּרְבֶּן" שאימץ ב-2001 פורום הארגונים הלא-ממשלתיים בוועידת האו"ם נגד גזענות בעיר דרבן שבדרום אפריקה. פרופ' ג'רלד שטיינברג, ראש NGO monitor, פרסם ב-2006 מאמר מקיף על הנושא בכתב העת "Israel Affairs". קודם לכך התקיימה ועידה מקדימה בטהרן, ועל בסיסה נוסחה בדרבן ההצהרה הסופית שהתמקדה בישראל - מכל המדינות בעולם - ותקפה אותה כ"מדינת אפרטהייד". ההצהרה קראה ל"אימוץ אמברגו וסנקציות מחייבות וכוללות, וניתוק כל הקשרים (דיפלומטיים, כלכליים, חברתיים, צבאיים) בין כל המדינות לישראל".

חלקים בשמאל הישראלי (ואגפים ליברליים בארה"ב) מקלים ראש ב-BDS ובארגונים אנטי-ישראלים מסוגו - הפועלים בשם "זכויות אדם" - וחושבים שכל תכליתם מאבק נגד אחיזת ישראל בחבלי הארץ שמעבר לקו הירוק. לכאורה, סורוס צדיק, כי מאבקו זהה למאבקם (מה גם שהוא תורם להם כספים), ובעצם הוא "רק" אויב הימין. ולא היא. נורמן פינקלשטיין, בן לניצולי שואה, הוא אחד משונאיה המושבעים של ישראל. ב-2009, בעת מבצע עופרת יצוקה, אמר בראיון לעיתון הטורקי "Today's Zaman" כי "ישראל היא מדינה ברברית... היא ג'ינגיס חאן עם מחשב. אינני מרגיש שום רגש קרבה למדינה הזאת... לעיתים אני חש שישראל הגיחה מתוך יוּרָה רותחת בגיהינום, מדינה שטנית". והנה, בפברואר 2012 התראיין נגד תנועת ה-BDS שעד אז תמך בה. לטענתו, תנועת החרם אינה נלחמת ב"כיבוש" של 67', אלא מבקשת לשלול את ההצדקה לקיומה של ישראל. העמדה הזאת, טען, פוגעת ביכולת ההשפעה של התנועה, שכן הקהילייה הבינלאומית אינה מערערת על זכותה של ישראל להתקיים. הוא אמר: "הם (ה-BDS) אומרים שרוצים לכפות את החוק (הבינלאומי) על ישראל. אבל זה לא נכון. הם רוצים לחסל את ישראל. למעשה, אני חושב שהישראלים צודקים בטענה שתנועת ה-BDS רוצה להשמיד את ישראל... אני לא רוצה לשקר... הם (ה-BDS) מאוד מתוחכמים; הם אומרים, אנחנו רוצים שלושה דברים: סיום הכיבוש, זכות השיבה ושוויון זכויות לערביי ישראל. אבל הם יודעים מה משמעות הדרישות הללו: אין יותר ישראל. נקודה". פינקלשטיין הדגיש כי "לא במקרה תנועת ה-BDS לא הזכירה את ישראל (הכרה בזכותה להתקיים); זאת אינה השמטה בלא יודעין... אזכור כזה יפצל את התנועה, כיוון שחלק ניכר ממנה רוצה להשמיד את ישראל..." עדות מבפנים. (גם) בארגונים כאלה, תומך סורוס.

חלקים בשמאל הישראלי טענו שממשלת ישראל הייתה צריכה להגן על סורוס מפני ההתקפות עליו בהונגריה (יש מחלוקת אם ההתקפות אנטישמיות או פוליטיות, שכן סורוס מעורב בפוליטיקה ההונגרית באמצעות ארגוניו). טעות. כמובן, צריך להילחם באנטישמיות ולהגן על יהודים; אבל צריך לדעת מי נכרת מאיתנו והפך לאויבנו, גם אם הוא בן עמנו. במאמר רווי השמצות הגן השבוע עיתונאי הארץ, חמי שלו, על סורוס המסכן שלא זכה להגנת משרד החוץ בראשות נתניהו. הוא כתב: "הרטוריקה שלו (של נתניהו) ושל ימנים רבים בישראל, על יהודים שמאלנים, אויבי האומה חסרי השורשים הפועלים בשירות אינטרסים זרים, איננה שונה במהותה מזו של האנטישמים באירופה". עפר לפיו. הוא לא אומר שיש "קווי דמיון", אלא שיש דמיון "מהותי" בין הימין הישראלי לאנטישמים באירופה. "מהות" היא תכנו הפנימי של הדבר, עצמותו. שלֵו קובע שבתוכנו פנימה, בעצמוּתנו, אנו דומים לגרועים שבשונאינו. כך קורה כשהאובססיה לנתניהו מקלקלת את השורה. במוצאי השבת יהודים מבדילים בין קודש לחול. זאת משימה היסטורית שנטלנו עלינו כעם: לדעת להבחין בין אמת לשקר, בין האנושי לפֶּסֶל המת, ובין עבודת אלוהים לעבודה זרה. העובדה שהרוב הישראלי מביט בעין רעה על יהודים המקדישים את חייהם לביטולה של ישראל כמדינת היהודים ומזמינים את העולם להתערב בהחלטות לגיטימיות של ממשלה נבחרת - ועוד עושים זאת בסיוע של ממשלות זרות - היא עניין של בריאות נפשית. זה לא דומה מבחינה "מהותית" ליחס האנטישמים באירופה ליהודים. האחרונים שונאים יהודים באשר הם, בעוד הרוב הישראלי מחזיק בדעתו השלילית על ארגונים מסוימים, מכיוון שהוא סובל מנחת הלשנותיהם המייצרות חזית אסטרטגית נגד ישראל.

ולא נחה דעתו של חמי שלו, עד שבחר לחתום ברמיזה מטורפת על ביקור נתניהו בהונגריה בשבוע הבא. נתניהו מגיע לפורום "ויסגרד" (פולין, הונגריה, צ'כיה וסלובקיה), כחלק מפעילותו הבינלאומית לפרק חזיתות שעד לא מכבר עמדו נגדנו כחומה. מדינה אחר מדינה הוא עובר וכורת עימן ברית להעבירן לצידנו. אבל שלֵו רואה משהו אחר: "מה הפלא שנתניהו מתעקש להתייצב בתחילת השבוע הבא, בטקס קבלת הפנים שייערך לו קרוב לדנובה, שם נרצחו אלפי יהודים על-ידי הונגרים פשיסטים... צלילי התזמורת ההונגרית שתנגן את 'התקווה', בוודאי יקלו על נתניהו להתעלם מקול דמי אחיו, ובהם שמאלנים ואף אנטי-ציונים, רחמנא ליצלן, שיצעקו אליו ממי הנהר". אתם מבינים, סורוס היה רק תירוץ לשלֵו להקיא את מררתו על נתניהו, ודרכו על הרוב השמרני-ימני בישראל. אם לא ידעתם, ביקור נתניהו בהונגריה הוא בעצם מסע הזדהות עם רצח העם שביצעו ההונגרים ביהודים! כמו דמי הבל הצועקים לקין מן האדמה, כך דמי יהודי בודפשט יצעקו לנתניהו מהנהר, לשם הושלכו אל מותם בידי פלוגות "צלב החץ" בסוף 1944. קשה להאמין שהטקסט החולני הזה לא עורר סערה בתקשורת, לתפארת שונאי ישראל ומוציאי דיבתה בעולם. כנראה התרגלנו.