כבר מזמן הר-הבית הוא חבית חומר-נפץ-דליק. עוד מתקופת המאורעות שלפני הקמת המדינה שימש האתר הקדוש כמוקד לשלהוב-יצרים לערבים ולהסתה פרועה לאלימות כנגד היישוב היהודי, שזמם כביכול להחריב את אל-אקצה - המסגד הקדוש שבתחום הר-הבית.
האמת ניתנת להיאמר כי אין זו הפעם הראשונה שפיגוע רצחני בו, נוסח זה של סוף השבוע, עלול היה להתפתח לפיגוע אסטרטגי נורא, ולא רק בזירה הבינלאומית והערבית, אלא גם בתוככיך מדינת ישראל. אחרי ככלות יש לזכור, שאין מקום רגיש יותר, מבחינה מדינית ודתית כאחד, שאצורה בו לבה רותחת כל כך.
ובהקשר לכך נזכיר כאן רק, לכל מי ששכח, את אותו מקרה שבו הוצת לפני 48 שנים (ב-21 באוגוסט 1969) מסגד אל-אקצה בידי מייקל רוהן, צעיר אוסטרלי-נוצרי תימהוני. האמת ניתנת להיאמר שרק כפסע היה אז במעשה הזה מהתנגשות חמורה עם עולם האיסלאם, שראה בכך לא פחות מקונספירציה ישראלית.
עלילת-דם
כך או אחרת, צריך להודות שבמרוצת השנים הוכיחה ישראל שהיא אכן מסוגלת להיות אפוטרופסית- אחראית על האתר הקדוש, והיא אף הצליחה, מספר פעמים, לסכל פיגועים קשים מצידנו, כשאנשי מחתרת יהודיים תיכננו לפוצץ את המסגדים על ההר.
אלא שכל זה אינו מונע מהפלשתינים להמשיך ולהתנכל ליוזמת האבטחה הישראלית על המקומות הקדושים. כל מטרתם בכך היא אחת: לעורר בעולם מהומת-אלוהים, ולהצית תוך כדי כך את האש הגדולה, שתשרוף כל סיכוי לרגיעה הדדית.
הרקע לכל העניין הנדון נעוץ בעלילת הדם משכבר הימים שהגה המופתי הירושלמי, חאג' אמין אל חוסייני. על-פי העלילה שטפל האימאם, מתכוונים היהודים להשתלט על מסגדי הר-הבית ולהקים על חורבותיהם את בית המקדש השלישי. הזמן, מסתבר, עשה את שלו, והעלילה של חוסייני הפכה לאחד הגורמים העיקריים לגלי הטרור.
עכשיו מזינה העלילה הזו גם את ראאד סלאח, מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית, הקורא לפלשתינים להקריב קורבנות בנפש כדי להגן על כבודו של אל-אקצה. אלא שהמרצע יצא מהשק, באשר הדברים אמורים בפלג המשתייך לתנועת האחים המוסלמים בכלל ולארגון החמאס בפרט - פלג, שהוצא זה מכבר מהחוק.