מנהיגי מדינת היהודים - מהממשלה ומהאופוזיציה - אמורים לדאוג לביטחונה ולשגשוגה של מדינת היהודים. אבל, חסידי המדינה הפלשתינית בארץ ישראל המערבית מדברים גבוהה גבוהה על "אופק מדיני" לאויב במקום לאזרחי ישראל. ונימוקם עמם: ללא "פתרון" שתי המדינות יש סכנה לרוב היהודי ממערב לירדן, וישראל לא תוכל להיות מדינה יהודית ודמוקרטית.
מצד שני, אותם חסידים טוענים שאם תקום - חלילה, יש לומר - מדינה פלשתינית ממערב לירדן, זו תוכל לקלוט לתוכה מיליוני "פליטים", צאצאיהם של הפליטים שנטשו את בתיהם בתחומי ישראל לפני כשבעים שנה, וכך תבוא על פתרונה בעיית הפליטים, שהיא כביכול הבסיס לסכסוך הלאומי והדתי בארץ ישראל.
חסידי המדינה הפלשתינית אוחזים במקל בשני קצותיו: מצד אחד הם חוששים לרוב היהודי ממערב לירדן, ומצד שני לפי חזונם ארץ ישראל המערבית אמורה לקלוט מיליוני "פליטים", כלומר לא יהיה בה רוב יהודי. לא מיותר לציין שאותם מיליונים יצבאו על גדר "הביטחון" של ישראל שבגבולות "הקו הירוק", הגדר תקרוס, וגם ישראל הקטנה תוצף בבעלי מפתחות המחפשים את בתיהם מיפו ועד שייח מוניס, מאשקלון ועד עכו, מבאר-שבע ועד צפת.
אילו היה שמאל הגון בישראל, הסעיף הראשון בכל חוזה "שלום" עתידי, כזה שאינו עוסק בשלום אלא בהקמת מדינה לאויב בלב ארץ ישראל המערבית, היה איסור על-כניסת "פליטים" למדינה הפלשתינית, ולא רק לישראל הקטנה. בהעדר סעיף מרכזי כזה, כל הדיבורים על סכנה לרוב היהודי הם שקר, הונאה ואחיזת עיניים.
אילו היה שמאל הגון בישראל, הוא היה מבין שהבעיה בירושלים איננה השכונות המרוחקות - שמעולם לא התפללנו אליהן - אלא העיר העתיקה והר-הבית, ואלה אינם ניתנים לחלוקה, ועל כן לא יהיה שלום או אפילו "שלום", ויש להבין שהמצב הנוכחי עשוי להימשך עוד דורות, אם חפצי חיים אנחנו.
אילו היה שמאל הגון בישראל, הוא היה מבין שעתידה של מדינת היהודים כרוך בהגשמת החזון הציוני - ריכוז עם ישראל בארץ ישראל - והיה משקיע את מרצו בקידום העלייה לישראל וקליטתה, במקום בפתיחת הארץ ל"פליטים" ולמסתננים שאינם יהודים.
מנהיגי מדינת היהודים - מהממשלה ומהאופוזיציה - אמורים לדאוג לביטחונה ולשגשוגה של מדינת היהודים. הם צריכים להתאחד סביב החזון הציוני - ריכוז עם ישראל בארץ ישראל - ובכך להתמקד, במקום עיסוק אינסופי ועקר ב"חזון שלום" שקרי. מדינת ישראל הייתה קטנה ודלה כאשר קלטה למעלה ממאתיים אלף עולים בשנה בימיהם של ראשי הממשלה הדגולים
דוד בן-גוריון ו
יצחק שמיר. אין כל סיבה שישראל תסתפק בטפטוף של פחות משלושים אלף עולים בשנה.