כותב לי רמי רום: "יש צורך בתיקון תודעתנו הלאומית בנושא חורבן ירושלים ותשעה באב. לדעתי, אנחנו צריכים להבין שהחורבן הלאומי, כיבוש ירושלים והרס המקדש, נעשו על-ידי צבאות אויב גדולים ועדיפים, צבאות בבל ואחר-כך יוון ורומא 'ולא הייתה מעורבות ישירה של כוחות על-אנושיים או ניסים, גם על-פי הכתובים.
לכן, לדעתי, הנושא אינו קשור לאמונה דתית, אלא להיסטוריה הצבאית של עם ישראל. מלחמות ישראל היו נגד צבאות של אימפריות גדולות ומאורגנות, שהיו בעלות עדיפות צבאית מוחלטת, ולא היה סיכוי לצבא הישראלי לנצח במלחמות ההן. התוצאות היו קשות מאוד, המחיר הלאומי היה עצום. בעצם רק ב-1948 ובמלחמה קשה, שנמשכת כל השנים הוחזרה הריבונות הישראלית בארץ.
האימפריות הגדולות בעולם העתיק הרסו מקדשים בערים שכבשו, והקימו על חורבותיהם מקדשים חדשים, שמסמלים את ניצחונן ואת ריבונותן. כך עשו היוונים והרומאים בערים שכבשו וגם ביהודה.
הנוצרים והמוסלמים המשיכו במנהג הזה במסעות כיבושיהם. הם עשו זאת בישראל ואפילו בהודו הרחוקה, שבה יש מקדש הינדי עתיק שהחריבו מוסלמים ועל שרידיו נבנה מסגד. גם שם קיימת עד היום מתיחות בין הינדים לבין מוסלמים סביב הבעלות על המקדש ההינדי / המסגד העתיק.
מה המסקנה?
זו הייתה דרכן של אימפריות עתיקות, והמאבק בירושלים, למרות שנראה לנו עכשיו כמאבק דתי בין האמונה היהודית לאיסלאם - מקדשנו או מסגדם - אינו שונה ממקומות אחרים בעולם, והוא מאבק של ריבונות מדינית עם היסטוריה ארוכה וקשה. כמו שרואים במקומות אחרים בעולם, המאבק יכול להימשך מאות שנים".