אדוני הנשיא,
בדקדוק של הלשון המגנה את כל הצדדים יש משמע של גיבוי צד אחד.
זה כך בדקדוק של שרלוט ויל.
זה כך בדקדוק האוניברסלי.
זה כך כשבצד אחד אחד יש רכב טעון שנאה, מתודלק בהזיות של עליונות לבנה, שגלגליו משומנים בניאו נאציזם נושן, ובהגה שלו אוחזת אנטישמיות משומרת, השועט לתוך הצד השני שאין בו אלא אנשים ונשים המצטופפים יחדיו להגן על מידת ההגינות הפשוטה, וזה כך כשהרכב הזה מדמה לנפשו כי כל מי שאיננו שונא יהודים הוא בעצמו משול כיהודי שבא לעולם כדי להיות שנוא. זה כך בדקדוק של כל הצדדים. שווה בשווה כשכלום כמובן לא שווה בשווה.
אדוני הנשיא זה כך.
זה כך גם כשאתה מצייץ.
זה כך גם כשאתה מפרש ציוציך.
זה פשוט כך אדוני הנשיא דרך כל הסברי דובריך. דרך כל הבהרת כוונותיך. זה נשאר פשוט כך אדוני הנשיא. בשרלוט ויל, ובוושינגטון, ובכל העולם, בכל הזמנים.
זה הצד היחיד במטבע השחוק בו חשבת לגנות את אשר אי-אפשר כך לגנות, אך רק לגבות בכאילו גינוי, אדוני הנשיא. וזה מטריד מאוד מאוד. מטריד בכל מקום בעולם. גם אצלך בבית. אבל כאן, בביתי שלי, בו פותחים לך פתחי ברוך הבא לרווחה, זה מטריד כפליים ושבעתיים ולאין שיעור.