המדריך למתחיל

מכֶּה בְּפטיש נפתח באנקדוטה: היֹה היָה מלך, ששלח את בנו היחיד למסע לימודים ארוך באוניברסיטאות היוקרתיות באירופה. כעבור כ7 שנים חזר הנסיך המלומד לארמון המיוחל. והנה אביו מטיל עליו משימה. "לֵך החוצה, והבֵא את הסלע הגדול לארמון". חיש יצא הנסיך למלא את משימת אביו. אולם הסלע הסורר לא זז. ניסה הנסיך שוב ושוב, אך הדבר לא עלה בידו. מאוכזב חזר הבן אל המלך בידיים ריקות. "הסלע כבד, ולא הצלחתי להרים אותו". כך אמר לאביו. התפלא האב: האם סבור אתה שהייתי מבקש ממך לבצע משימה בלתי אפשרית? רציתי לבחון את כושר היצירתיות שלך, שתצא מחוץ לקופסה הסלעית. והדבר כה פשוט - אילו היית מכה בפטיש על הסלע, ומחלק אותו לאבנים קטנות, היית יכול להביאו אלי בקלוּת. רבי נחמן היה חסיד גדול של חוכמת חיים, והתגלמותה, שהתנגד בחריפות להשכלה אקדמית. גם בסיפור זה, כמו בסיפוריו האחרים, רצה רבי נחמן להוכיח את חוסר התועלת המעשית של ההשכלה. הבן המלומד, שבילה שנים רבות בפקולטות השונות של האוניברסיטה, אינו יודע לחשוב ולהתמודד עם משימה כה פשוטה שהטיל עליו אביו. אולם מעֵבר לכך, ביקש המלך ללַמד את בנו חוכמה ממשית, כיצד להתמודד עם מטלות - פיזיות, רגשיות ושכליות - בחיים, כשהסלע כמשל. כל משימה גדולה שיש לבצע, רצוי לפרק אותה לגורמים, ולחתוך אותה למשימות קטנות. אחרת, תפסת מרובה - לא תפסת. וכך גם בעבודת ה' ובעבודת המידות. רק היום ועכשיו תשאלו, מה הקשר לאנקדוטה נחמדה זו, ולמסר החשוב שלה, לפרשת השבוע שלנו, פרשת ראה? שמתם לב כמה פעמים התורה מצמידה את המילה 'היום' לשמירת מצוות? וכך גם בפרשתנו "אֶת הברכה אשר תשמעו אל מצוות ה'...אשר אנוכי מצוֶה אתכם היום", "הדרך אשר אנוכי מצוֶה אתכם היום", "וּשמרתם לעשות את כל החוקים ו...המשפטים אשר אנֹכי נֹתן לפניכם היום" וכד'. מדוע? התורה רצתה ללמדנו להתמקד במצוות היום. היום מסמל התחדשות. כן, התורה שניתנה לראשונה לפני כ3500 שנה אינה ארכאית. בדומה למחזור הטבע, שהבורא מחַדש בכל יום, כך התורה שבה וניתנת כל יום מחדש. וזו לדעתי הייתה כוונת הרב אברהם קוק באימרתו היפה: הישן -יתחדש, והֶחדש יתקדש. כל מצווה מתורגמת להעצמה אישית. מצווה מלשון צוותא, המצווה היא כלי, שבאמצעותה היהודי מתחבר אל פנימיותו, אל נשמתו ואל אלוקיו, בדומה למשקולות שמפַתחות את שרירי הגוף. ובמסגרת התחדשות רוחנית זו יש להתרכז במצוות שיש לקיים היום. לא לחשוב בגדול על כל תרי"ג המצוות, כי אז בדומה לסלע המשימה נראית גדולה עלינו. המיקוד במצוות היום בלבד הופך את קיום המצווה לממשי, למשימה אפשרית וחווייתית, שמושקעים בה כוחות הנפש, ואשר מתבצעת באווירה נינוחה ונטולת לחצים מכובד המשימות האחרות האורבות לנו בפתח. איך שר הזמר מרדכי בן דוד? "הֶעבר אַיִן, הֶעתיד עדיין, אם כן דאגה מִנַּיִן?". המצווה העוצמתית, שקיימנו היום, מעניקה לנו סיפוק, מוטיבציה כוח ומשאבים להמשך, ומציידת אותנו בדלק הנדרש לקראת ביצוע מצוות המחר. המדריך לפעולה אז איך עושים זאת? איך מתחילים? איך סוללים את הדרך לעולם המצוות, באופן שיהפוך לכרטיס אישי ולתעודת זהות יהודית שלנו, בדרך של הַעֲצָמָה נפשית והעשרת האישיות על כל רבדיה הרגשיים, האינטלקטואליים החווייתיים והרוחניים ? את המדריך לכך קיבלנו בפרשה הקודמת, פרשת עקב. כמה מפליא, כל ההנחיות גלומות במילה אחת בפָתיח של הפרשה, הנושאת גם את שמה: 'עקב'. כל שינוי גדול, כידוע, מתחיל בצעד קטן. נראה לי כי בעוד בעניינים גשמיים - בריאות, פרנסה, דיור וכד' - דרוש מירב ההשתדלות של האדם, תוך ביטחון בה' להצלחה - הרי בעניינים רוחניים, בנושא קיום מצוות, שהן מהוּת האדם, היחס הוא הפוך. הקב"ה אומר: תעשה רק צעד ראשון "והיה עקב", ואת מירב המלאכה אני אשלים ואסייע. אפתח לפניך את אור הנשמה הגנוז. צעד קטן לאדם, צעד גדול לנשמה הנפתחת. בצורה ציורית ביטאו זאת חז"ל "פיתחוּ לי פֶּתַח כפִתחוֹ של מחט - ואני אפתח לכם פתחוֹ של אולם". ממש כך, אתם פותחים במעשה קטן, והקב"ה פותח את דלתות העולם הרוחני הרחב לרווחה. "טעמו וראו כי טוב ה'", אומר נְעים זמירות ישראל. אתם רק תטעמו את טעם החיים הרוחניים, טעם המצוות, תתחברו, ואז יישאר בפיכם טעם אדיר של עוד. בדרך זו דומני ניתן להסביר את מאמר חז"ל: "הכל בידי שמיים, חוץ מיראת שמיים". בעבודה על פנימיות הנשמה, נִדרש האדם לבצע פעולה חיצונית בתחום המצוות, אך כל השאר, בתהליך החיבור הפנימי אל ה' וראיית האור, הוא בסיוע הקב"ה. במילה "עקב" גלום אפוא לדעתי רעיון כפול. הצעד הקטן שעל האדם לעשות לקראת קיום מצוות, אך גם עצם הקיום האקטיבי של המצווה. אולי גם לכן מעמד הר סיני נקרא 'מתן תורה'. בעבודה הרוחנית נדרשת פעולה ממשית בעשיית המצווה, ההשקעה והנתינה העצמית במצווה היא המחברת את האדם אל נשמתו ואל בוראו, ומעניקה לו הרגשה של סיפוק. האדם הוא יצור פונקציונלי, השואף למימוש עצמי לא רק ברמה הפיסית אלא גם ברמה הרוחנית. אולם גם אם הגעת ליַעד בהצלחה, וצָלַחְתָּ את המצווה, עדיין הדרך לא תמה. האתגרים החשובים הם לפניך. לא מדובר במשימה חד-פעמית, אלא באורח חיים. לשם כך דרושה התמדה ועקביות. הרי לכם עוד פירוש אפשרי, לדעתי, של מילת המפתח (תרתי משמע) בפרשה "עקב". וזאת עָקב בצד אגודל, כמאמר המשורר. ביסודיות וּבהדרגתיות, צעד אחר צעד, תגיע רחוק. מְשל הציפור "האדם נמשל לציפור" - מפניני אבי תורת המוּסר, רבי ישראל מסלנט. "בכוחה של ציפור לעלות מעלה מעלה, בתנאי שתניע את כנפיה ללא הרף. ברגע שתפסיק להניע כנפיה, הרי היא צונחת ונופלת". כך האדם, ה'נוסע המתמיד'. עליו למשוך בחבל, ולא להרפות. כי כל הרפייה פירושה נפילה. ללכת. זה המוטו של היהודי וסיסמת חייו. לא לשווא הלכה נקראת בשם זה - מלשון הליכה מתמדת בשבילי המצוות והמידות הטובות. בכך לא די. הסבר אפשרי נפלא נוסף, שנראה לי, ל'עקב' הוא מלשון 'עקוב אחרַי'. בצד ההתמדה, עצוֹר מפעם לפעם לביקורת שוטפת. בחן את עצמך אם מעשיך נכונים, ועומדים באמות מידה תורניות והלכתיות. שהרי היהדות, בניגוד לדתות הזרות, איננה פולחן. היא אורח חיים. היא מקיפה את כל הליכותיו של האדם מקוּמו- ועד עלותו על מִשכבו, ואת כל מעגלי השנה וּמעגלי חייו, ותחומיו המגוונים - האישיים, החברתיים, הרפואיים, האקולוגיים, הכלכליים והמשפטיים, כפי שאנו רואים בתמצית בפרשתנו. אתה מלך הידעת? אתה מלך! (ואַת מלכה). אתה ואַת כל כך מיוחדים. אַתם בנו וּבתו של מלך מלכי המלכים, הקב"ה. אתם עתירי זכויות וִיכולות. בכוח הבחירה שניתנה לכם, כבני אדם שכליים, שנבראו בצלם אלוקים, אַתם הרָשות המבצעת של מצוות ה', כמו גם הרָשות השופטת והבוחנת של מעשיכם. וּכשאתם עוברים בהצלחה את הטסט הכפול הזה, בעצם המימוש של חוקי התורה ומצוותיה, אַתם נעשים שותפים(!) לרשות המחוקקת, איך לא, הקב"ה. שמתם לב? כל התורה הנפלאה הזאת, המדריך למתחיל ולמתקדם במסעות היהדות, מקופלת במילה אחת בלבד "עקב". וזה רק בתורת ישראל וּבלשונה הקדושה. העבדוּת המודרנית במדבר היהודים קיבלו הכל על מגש הכסף: מְזון הכל בו, המן, ענני הכבוד, שכיבסו וגיהצו את בגדיהם, וגם שימשו ככלי תעופה. לעומת זאת החיים בארץ עומדים במבחן ההתמודדות המעשית והרוחנית. עליהם לעַבד את האדמה, כדי ליהנות מפרייה, לאכול כשר, ולשמור את המצוות התלויות בארץ. לא פחות עליהם להילחם בארץ בכל סוּגי האלילוּת. תאמרו, האלילוּת שייכת לעולם העתיק, אך במה היא רלוונטית לימינו? נכון, העבודה הזרה הקלאסית, בדמות פסילים וּנביאי שקר, חלפה מעולמנו. אך מה עִם האלילות והעבדוּת המודרנית - הסגידה לעגל הזהב הפיננסי, לכדור ולאבק 'כוכבים', הההתמכרות למסכים, שהפכה למגפת המאה, ועוד? אז מלך, אמרנו (וכל אחד מלך), הַפרד ביניהם וּבינך וּמשוֹל בעצמך. השבת מברכין ר"ח אלול, שיחול בע"ה בימים שלישי וּרביעי. חודש טוב ומבורך ושבת שלום!