נשים מוסלמיות נגד סכנת האיסלאם הקיצוני

סנדרה סולומון (38) נולדה למשפחה פלשתינית בעלת ייחוס. דודה היה אחד ממייסדי פתח, ויד ימינו של ערפאת. היא למדה לשנוא יהודים ולהלל את היטלר ואת הפיגועים נגד ישראל. זיכרון ילדות שלה שגרם למהפך בדעותיה ניגרם לה בעקבות אירוע עריפת ראשו בחרב של כופר בכיכר העיר לעיני אלפי צופים. הוריה התגרשו כשהייתה ילדה קטנה. היא עברה להתגורר אצל סבתה בירדן, ממגורשי יפו ב 1948. היא ידעה לצטט את פסוקי הקוראן, שמהן למדה שהיהודים הם צאצאי קופים וחזירים ועליהם למות. המחזה הזוועתי של הוצאה להורג לעיני אלפי צופים בכיכר העיר בסעודיה שם חיה עם אביה שמצא במקום עבודה. מגיל צעיר גילתה מרדנות ודרשה תשובות לשאלות. היא סולקה מבתי הספר בגלל ביקורת שהעיזה לבטא. האשימה את מוחמד שלדעתה סבל מבעיות פסיכולוגיות. אביה הכה אותה באכזריות כעונש. בגיל 21 נישאה בניגוד לרצונה. אחיה איים לרצוח אותה לאחר שברחה מבעלה. בעלה קיבל עבודה ואזרחות בקנדה. שם בקנדה התגרשה וחיה עם בנה. היא התנצרה. מאז החלה בפעילות הסברה אינטנסיבית נגד סכנת האיסלאם בפייסבוק באינטרנט. רוצה להיות שגרירה של ישראל. היא מסתובבת ומצלמת כתבות על הפלשתינים בשטחים. בכל הופעותיה בתקשורת תומכת בישראל ומבקרת את הפלשתינים ואת האיסלאם. לדעתה רק לישראל הזכות על ירושלים. לדעתה המוסלמים שונאים את היהודים בגלל היותם יהודים, ולא בגלל מדינת ישראל. חמאס הם כמו דאעש. הפלשתינים לא רוצים שלום. ישראל היא נס. ההתנחלויות הן על אדמה יהודית. היהודים שחיו בגלות, שעברו פרעות ושואה, חייבים לעמוד על שהם במדינתם, ולנהוג בקשיחות נגד המוסלמים המטיפים להשמדתה. נדה אמין (32) הרקע המשפחתי שלה מסובך. סבתה מצד אביה הייתה יהודייה, ואביו היה מוסלמי. באירן הדת נקבעת על-פי האב. אימא שלי היא מוסלמית ואני רשומה כמוסלמית. אם לימדה אותי על האיסלאם ואבא על היהדות. היא עיתונאית שעשתה שני תארים אקדמיים בטהרן(מוזיקה וספרדית) וכתבה שלושה ספרים שעסקו בחיים באירן. "פשעים פשוטים". "שלשלאות". "להאמין". משמרות המהפכה באירן אסרו אותה מספר פעמים, בגלל לבושה התנהגותה והביקורת שכתבה והשמיעה נגד השלטונות. היא ברחה לטורקיה וקיבלה שם מעמד של פליטה מטעם האו"ם. לאחר שהחלה לפרסם מאמרים על החיים באירן גם באתר החדשות "Times of Israel" - טיימס אוף ישראל, השלטונות הטורקיים איימו עליה שתגורש חזרה לאירן. על-רקע הסכנה של חזרה לאירן, ששם היה מצפה לה מוות, היא פנתה לבקש מקלט בגרמניה. נורבגיה. בריטניה. אוסטרליה. ארה"ב. כל המדינות הללו התעלמו מפנייתה. רק ישראל העניקה לה מקלט מדיני. היא קיבלה את חסותה של הסוכנות היהודית, ועזרתו של האתר שבו היא ממשיכה לכתוב.