הרמטכ"ל יוזם שינויים בתנאי שירות החובה. הכיוון חיובי אך המוצע עלול להחטיא את המטרה. ניתן להניח שהרמטכ"ל הטיל על גורמים באכ"א ואצל היועץ הכספי לרמטכ"ל לגבש הצעות. אומרים שגמל הוא סוס שתוכנן על-ידי ועדה. נראה שהפעם האמירה מתאימה לתוצאה המתגבשת.
הוועדה כנראה התאמצה להשיג הרבה במעט הוצאה וכך זה מתבטא בצורת ה"מכירה" של המוצר.
נסיעה חינמית באוטובוסים גם ללא מדים, כולל אילת, היא נחמדה אך ברור שלאילת לא נוסעים כל שבוע וגם כשמגיעים לשם צריך כסף כדי לשהות בעיר. נקודות כדי לרכוש ציוד אף הן חיוביות אך אולי יש לחייל סדר עדיפויות אחר או הוא יכול להשיגו במחיר זול יותר? העלאת שכר לחיילים קרביים בשנה השלישית, שהיא בת שישה חודשים, מתבטאת ב-80 שקל לחודש בלבד על פני כל תקופת השרות. גם מימון שכ"ל ללמודי תואר ראשון לא יטיב עם כל החיילים
- חלקם לא מעוניינים או לא מתאימים ללמודים אקדמאיים.
הרצון של הצבא לגייס חלק מהמערך הלוחם לשרות קבע בן מספר שנים מעיד על כך שהצבא מבין שהחייל בשרות חובה אינו כה זול. הכשרתו גם היא עולה ולתחלופה הגבוהה של חיילים יש מחיר.
באופן טבעי
כלכלני היועץ הכספי ודאי יודעים שהצעה לפיה צרכן מקבל את הכנסתו במוצרים אותם אינו יכול למכור נחותה ממתן כסף והצרכן, במקרה זה החייל יחליט כיצד להשתמש בו.
במקום כל ההצעות המורכבות יש לבצע מהלך שיקבע לחיילי החוד את שכר המינימום שבקרוב יגיע ל-5,300 שקל, ושכר שאר החיילים יגזר משכר זה כפי שהדבר נעשה היום. המימון יבוא מתוספת לתקציב וכן מתשלום הפקדונות, הניתנים בסוף השירות, באורח שוטף. הצבא מצידו ייזום לאורך הזמן קיצור נוסף של השירות ובאופן טבעי יווצרו חסכונות נוספים שיתבטאו בהקטנת מספר הנפקדים ובוויתור של גורמים חיצוניים על חיילי חובה אותם הם מקבלים היום בחצי חינם מאחר שעלותם תעלה. התוצאה הסופית עשויה אף להיות של חסכון בתקציב.
במקביל ניתן יהיה לפתוח קרן השתלמות לכל חייל כפי שנהוג בסקטור האזרחי, בכספיה יוכל להשתמש לכל מטרה שהיא, לימוד מקצוע כגון הנדסאות, שאינו מחייב למודים אקדמאיים גם הוא חשוב. הצבא יוכל לתת בונוס לחיילי החוד שיפנו ללימודים אקדמיים. כדאי גם לפתוח לחיילים קרן פנסיה, הרי הצפי אומר שהחסכון לפנסיה לא יספיק. כל עוד כחלון שר האוצר יזכה הצבא לאוזן שומעת. אגב גם אצל בחורי ישיבה תגדל המוטיבציה לשרת, מאחר שהאלטרנטיבה היא לחיות בעוני תחת הפיקציה של לימוד בישיבה. אחרי הכל הם בני עמנו.
בדיחה ישנה, שוודאי מוכרת לליברמן, מספרת על חייל הפוגש את האפסנאי בפתח האפסנאות ושואל אותו אם הגיעו נעליו. האפסנאי מורה לחייל לגשת לחלון האפסנאות פותח את החלון ואומר לו שלא. במקרה שלפנינו האפסנאי מציע לחייל נעליים הקטנות עליו בשני מספרים. עוד ניתן לתקן כי לא כל יום יש שעת רצון עם רמטכ"ל כה רציני ושר אוצר חיובי.