מילים אינן יכולות לדבר. הן לא יכולות להתרעם על מי שפוגע בכבודן בהגייה מרושלת, או בסילוף משמעותן, ולא על שתלשו אותן מסביבתן הטבעית ונטעו אותן במקום לא להן והקיפו אותן במיאוס. אבל הן לא יכולות לדבר.
לו יכלו לדבר, היו תובעות עלבונן ממי שמטיח אותן כדי להלום בזולתו, כדי לעלוב, כדי להרתיע, כדי לאיים, כדי לרדוף, ועושה אותן חיצים שנונים או אבני חצציות, או סרפדים ושאר מיני ארס. אבל, להוותן, הן אינן יכולות לדבר.
לו יכלו לדבר היו אומרות שהן בזות למי שעושה אותן הפקר, למי שאינו מודה שיש להן שורש, ודקדוק, וייחוס, ודברי ימים, וקשרי קשרים אינטימיים עם מילים אחרות שנוצרו במפגשים מרתקים אי-אז בזמן, אי-שם במקום, שמרחיבים את ליבן ומרבים את טעמן וחייהן עשירים פי כמה וכמה ממה שהקצו להן מילונים דווקניים ואדנותיים הכולאים אותן בסוהר מעקר. אבל הן לא יכולות לדבר.
לו יכלו לדבר היו באות לספר עם ילדים המגלים אותן בארגזי חול ובאגדות, והיו באות להפתיע משוררים וסופרים באמירות שלא הועלו על הדעת בטרם תדברנה, והיו משתאות בסוד חכמים וחוקרי תעלומות ופותרי החידות ושחות עמהם פלאי פלאים, והיו לוחשות באוזני אהובים מה ששמעו משתיקותיהם, והיו באות אל אלמנות ויתומים ואבות שכולים ואל זקנים הנוטים למות ואל זקנות המלמלות תפילות אחרונות ואומרת להן כי מעתה הן שותקות. אבל הן לא יכולות לדבר.
לו יכלו לדבר, היו עולות בניגון בסולם למרומים ושואלות למעלה מה תאמרנה כאשר תרדנה בדממה למטה לכל מי שאיננו יודע לאן הוא יילך כאשר לא תיוותרנה לו עוד מילים. אבל הן לא יכולות לדבר.
אילו יכלו לדבר היו אומרות כי אף על-פי שהן אינן יכולות לדבר הן אינן אילמות, ולא חרשות, ולא שבויות, והן כל שהיו מימים וכל שתהיינה לעתיד לבא ובהן נברא העולם, וביום בו חלילה הן לא תהיינה לא ישרוד העולם את הסתלקותם, וייאלם דום עד ששוב תתגלה מלת "יהי".