פקודת הפריצות המשותפת

נושא שירות הנשים כלוחמות ביחידות קרביות אינו יורד מסדר היום וטוב שכך. כל עוד מתעקשים בצה"ל על רעיון העוועים הזה על פיו בת יכולה להיות לוחמת בחיל רגלים, לוחמת בטנק ולוחמת בתותחנים, כל זה בצוותא חדא כתף אל כתף עם בנים לוחמים, לא נרפה ונמשיך להטיח את האמת המבוססת על עובדות בפני כל מי שידו בדבר. ראשי הצבא, פוליטיקאים ומעצבי דעת קהל. כבר הוכח למעלה מכל ספק ששירות בנות כלוחמות פוגע בהן ופוגע בצבא וביכולותיו. הפגיעה הבריאותית בנשים מתבטאת בשברי הליכה מרובים פי כמה מהבנים, צניחות רחם, שברים מסוגים שונים, בעיות כתפיים ופריצות דיסק. הפגיעה ביכולות המבצעיות של היחידות היא פועל יוצא של שילוב בנות בעלות יכולות פיזיות פחותות ביחס לבנים. כדי להתמודד עם השונות הזו מוריד הצבא פעם אחר פעם את הרף בסרגל המאמצים על-מנת שיתאים לבנות. התוצאה ליחידות הלוחמות היא הרסנית! משום היות האמור לעיל נחלת הכלל אבקש לשים הדגש זו הפעם על המתח בין המינים, המתקיים במלוא עוזו בגילאים הרלוונטיים לגיוס ובא לידי ביטוי חמור ומסוכן דווקא עת מערבים את המינים אלו עם אלה באותן יחידות. נפתח בעניין המבצעי הטהור. לכידות היחידה הלוחמת חיונית להצלחתה. אין היחס אותו מגלה חיל לחבר לוחם דומה ליחס אותו מגלה החיל לחברה לוחמת. לאחרונה הוא יגלה יותר דאגה, יגונן עליה יותר, יהסס מלסכן אותה, יוותר על משימה החושפת אותה לסכנות. כל זה הנו מטבע האדם, הזכר החזק מגונן על הנקבה החלשה ממנו. בתוך יחידה לוחמת מצב זה הוא אסון.

שירות משותף

כולנו רואים את החיילים והחיילות העומדים ומפטפטים להם במחסומים השונים. הם אינם יכולים להתנתק זה מזו, תשומת הלב ממוקדת בשיחה, במבט, בבלורית השיער ועוד... אלה בעיצומו של הרומן והמכוניות חולפות עוברות. אין מי שעובר במחסומים ולא מודע למציאות הזו. שמענו עוד על פקודת השירות המשותף. קראנו על השירותים המשותפים בבסיסים וצפינו בתמונות של לוחם שוכב במארב לצד לוחמת. שאלו את עצמכם וענו נא בכנות - מצבים אלה, קרובים ואינטימיים, מאפשרים כוננות מבצעית, מתח של משימה ותפקוד נקי ממחשבות זרות למשימה הצבאית, כאלה שבינו לבינה? כיצד יוכלו חיילים צעירים במלוא אונם ובשיא פריחתם המינית להתנתק מהטבע ומהיצר הגברי, להתיק עיניהם מיצירתו הנאווה של בורא עולם ולהתרכז במשימה, להדוף כל רגש טבעי ובריא כשלעצמו ולהתעלם מקיום הנערות הצעירות והמלבבות בסביבתם המידית? שהרי הבחורות מסתובבות במחיצתם, מזיעות ביחד אתם באימונים, נאלצות ליצור מגע, נעזרות ביד תומכת במבט תומך. והבנות, האם ב"קרשים" נטולי רגשות ויצרים אנו עוסקים? והרי ברור שהשאלה רטורית. מוכר הדימוי של סבותינו הזקנות ובעלות הניסיון. "בחור ובחורה הם כמו צמר גפן ואש, שים אותם בצמוד והאש תתלקח". "אש" כזו בצבא, תוך כדי שירות, באימונים וב"מבצעי" באה בחשבון? ובבסיסים יש ארוחות משותפות, שירותים משותפים (כמדומני שגם חדרי מקלחת) המשמשים את שני המינים. קראתי שבתוכניות בינוי חדשות מתוכננים מבנים המגבירים את הבעיה, זאת תחת לפתור אותה. עוד מעט יהיו מגורים משותפים והאחרית מי ישרנה. מצב לא בריא רבותי, לא אפשרי הייתי אומר. אם יש מקום בו עלינו להקפיד על הפרדה בין המינים הרי זה בצבא בכלל וביחידות הלוחמות בפרט. והצבא בשלו - פיילוט בטנקים, הרחבת השורות בקרקל, גישושים וניסיונות בלתי נלאים לשלב עוד ועוד בנות ביותר ויותר תפקידי לחימה והיד עוד נטויה. פורסם בימים האחרונים שהרמטכ"ל, המתפקד כפוליטיקאי בעניין זה, נפגש עם קבוצת רבנים המנסים לפעול על-מנת לשנות את רוע הגזרה. פורסם שהובטח לרבנים שייעשו שינויים להפחתת הנזקים שחלקם תוארו לעיל. אלא שידיעה נוספת מספרת שהרמטכ"ל נפגש במקביל עם קבוצת נשים המייצגות עמדה הפוכה לזו של הרבנים. עם סיום הפגישה העידה נציגתן שמצאה "רמטכ"ל קשוב ורגיש". פוליטיקאי כבר אמרנו?... אם כך הם פני הדברים הרי שמלאכה רבה עוד לפנינו. אנו לא נרפה!