אני כותב שורות אלו מתוך חרדה שהתופעות, אשר הביאו לקריסה והתפוררות בית החשמונאים, פוקדות את חיינו במדינת ישראל כיום. המאבקים הפנימיים בין העומדים במוקדי הכוח, ההסתאבות של גורמי שלטו בירושלים, השחיקה עקב מלחמות כיבוש בלתי פוסקות הביאו לבסוף את הישות הריבונית, שהקימו החשמונאים, אל קיצה הכואב והמדמם אחרי כשמונים שנים.
אני כותב מתוך חרדה, שעלול לפקוד אותנו מה שאירע לבית החשמונאים. מתוך ספר המקבים אנו למדים על הסתאבות בית החשמונאים. מצער וכואב שהנהגה חשמונאית, שליקטה סביבה איכרים ופשוטי עם למאבק הרואי לחרות דתית ולגירוש שלטון זר, עלתה על שרטון ההסתאבות. נגע ממאיר של כיבושי עמים זרים וגיור בכוח של נכבשים פגע לא רק ביעדי המרד, אלא הוביל לגדיעה ולאובדן של כל מה שנראה בבחינת תקווה גדולה ביום כ"ה בכסלו 164 לפנה"ס, יום ניצחון המכבים. מספר המקבים אנו למדים, שנגע ההסתאבות היה לא רק במישור המדיני, אלא גם במידה רבה במישור הכלכלי.
ספר מקבים ב' מפגיש אותנו עם שמעון, נגיד בית המקדש, שדרש מהכוהן הגדול, חוניו, את המינוי לתפקיד האגורנומוס. למעשה הוא דרש את האישור של אחראי על משק הכספים.
לא הרתיע אותו נגע הצירוף המסוכן של הון ושלטון.
הנגע של קשר בין הון ושלטון סימא את את יאסון, אחיו של חוניו הכהן. מתוך תאוות שררה וממון פנה לשלטון היווני. הוא למעשה קונה את התפקיד משלטון זר בכספי בית המקדש. הנכונות להפקיר כספים יקרים של אוצרות בית המקדש -
אוצרות העם - בידי היוונים מפנה את הדרך להתערבות שלטון יווני בתחומי חיים רוחניים וכלכליים בירושלים. לפנינו דוגמה כואבת כיצד
קשר מבחיל בין הון ושלטון מביא לרמיסת היעדים, שלמענם יצאו החשמונאים בימי מתתיהו למלחמת חרות צודקת, שאת משמעותה אנחנו חוגגים בחג החנוכה.
למרבה הצער, אנחנו לא נותנים את דעתנו למה שהכשיל את המהפכה החשמונאית בכ"ה כסלו 164 לפנה"ס.
התחלה עממית חברתית, שבערה כאש במנהיגותו של הכהן הכפרי ממודיעין, מתתיהו, ויהודה המכבי, מפקד של צבא איכרים, אפשר לראותה עוד בימי יהונתן ושמעון. הרוח העממית של צבא לוחם למען יעדים דתיים, חברתיים ולאומיים נעצרה לחלוטין בימי יוחנן הורקנוס. אין כבר צבא איכרים המבוסס על התנדבות, אלא יש צבא שכירים, יש צבא שיעדיו
הם בעיקר כיבושים טריטוריאליים וגיור בכוח של הנכבשים.
מקובלת עלי הנחת היסוד של ד"ר רפאל ינקלביץ, מהחוג להיסטוריה לתולדות עם ישראל באוניברסיטת "בר-אילן", שחיי החצר בתקופת הורקנוס שאופיינו במשתאות ובפילגשים הם פרי
התפנית בתפיסה הערכית, תפיסה של חיי חצר מלכותית ברוח הלינסטית. תפיסת חצר שמקבלת את כל הכיעור של חיי הוללות והפקר. כך שהדור השני והשלישי אחרי האחים יהודה, יונתן ושמעון מפנה עורף לערכים שעיצב הדור הראשון ועולה על שרטון ההסתאבות. צבא השכירים חייב הוצאות כספיות אדירות. מלחמות הכיבוש הפכו גם מכשיר מימון וגם יעד של תאוות התפשטות טריטוריאלית מצערת והרסנית, שהכניסה את בית החשמונאים לשרשרת של מלחמות שרובן היו מיותרות, וגבו מחירי דמים יקרים, שסחטו את דמה וחלבה של ממלכת החשמונאים. המלחמות המיותרות למעשה שחקו והתישו אותה. האם זה לא מזכיר לנו מלחמות מיותרות, שבוצעו ביוזמת ממשלת ישראל, המתישות ושוחקות את החברה הישראלית ופוגעות בכלכלתה כיום?
הסיפור במסכת סוכה בתלמוד הבבלי על
מרים בת בלגה משקף במידה רבה את הלכי הרוח של העם הפשוט, המוחה על התנהלות השלטון הכוהני בימי החשמונאים. "מרים בת בלגה הייתה מבעטת בסנדלה על גבי המזבח ואמרה: ... עד מתי אתם מכלים את ממונם של ישראל ואין אתם עומדים עליהם בשעת הדחק"?
את המחיר היקר של מלחמות משלמים בעיקר פשוטי העם, כשמנגד שכבת בעלי שררה וממון מתעשרים מהן. המלחמות, המחייבות הוצאות כספיות אדירות, הניעו את יוחנן הורקנוס להעלות שיעורי המיסים, ובדרך אגב הוא גם שודד ברגל גסה את קופת בית המקדש. הוא פותח את קבר דוד ומוציא משם 3,000 ככר כסף שזה בעיקר כספים של פשוטי העם.
ההשענות על צבא שכירים וגביה מטורפת של מיסים מפשוטי העם החלה לסמן את תחילת ההתפוררות של בית החשמונאים בימי יוחנן הורקנוס. הפער הזה קיבל את ביטויו גם במישורים הדתיים והתרבותיים. הצדוקים, שייצגו את תאוות השררה של ההון והיו כלי הביטוי של התרבות המתיוונת, הם אלו שתמכו ביוחנן הורקנוס. הפרושים, ששאבו את עיקר כוחם מדלת העם והיו צמודים יותר לקיום המצוות הדתיות, התנגדו ליוחנן הורקנוס.
כך נוצר המהפך המכאיב. הפרושים, הגורם ממנו שאבו החשמונאים את כוחם בתחילת דרכם, הפכו לגורם שיוחנן הורקנוס יצא נגדו ובסיס המשענת שלו היו הצדוקים. הצדוקים שימשו כלי ביטוי של ההון המנוכר לכל מה שנקרא צרכים חברתיים וכלכליים של פשוטי העם, וכן גם היו מנוכרים לתרבות היהודית.
עוצמת הפער הכלכלי והקוטביות המעמדית החריפו את המאבק החדש שפילג את העם. מצד אחד ההון והכהונה הגדולה שמקום מבצרם מפלגת הצדוקים, ומנגד איכרים ובני העם הפשוט שמקום מבצרם מפלגת הפרושים.
מה שהתחיל ממאבק לעצמאות מדינית, ממאבק למתן זכויות לביטוי דתי-יהודי וממאבק נגד הקשר בין ההון של הכהונה (הון של העם) והשלטון היווני הפך לשלטון שהעמיק פערים חברתיים והציב לו יעדי כיבוש לשם כיבוש. שלטון כזה התפורר במהלך של כשמונים שנה.
בחג החנוכה, כשאדליק את נרות החנוכה, אדליק נרות של תקווה, שנשכיל ללמוד את הלקח של בית החשמונאים.