בעיני, מי שלצרכים פוליטיים עושה שימוש בשכול ו"שולף" חלל צה"ל קדוש על-מנת לעשות בו שימוש במלחמתו ביריבו הפוליטי (אחי החלל) - אינו ראוי אלא לתואר "קטנטן". על העדר החזון קראו בשורות דלקמן:
קורה לעתים שמוצמד לאדם תואר כלשהו, המלווה אותו כל חייו ובו הוא מתהדר, בין אם בעצמו ובין אם באמצעות מקורבים ותומכים. כזה הוא
אהוד ברק, מי שכיהן בעבר כראש ממשלת ישראל, כראש המטה הכללי של צה"ל כשר ביטחון ובעוד שורה של תפקידים, פוליטיים ואחרים. לאותו ברק הוצמד התואר "החייל הכי מעוטר בצה"ל", ככל הנראה בקשר עם תפקודו בעבר עת שירת ביחידות מובחרות.
כל שנותר הוא לבחון אם יש קשר כלשהו בין ה"חייל הכי מעוטר בצה"ל" לבין אהוד ברק הפוליטיקאי שכאמור כיהן בעבר בשורה של תפקידים בכירים. חשיבות נודעת לבחינה מחודשת כזו גם בשל מעורבותו דהיום בשיח הציבורי לרבות רמיזות על כוונה לשוב אולי לזירה הפוליטית.
אשר לאופיו, טיבו ומידותיו האישיות כבר הבעתי דעתי בפתיח למאמר. מי שמסוגל היה לומר ל
בנימין נתניהו שאחיו יוני ז"ל היה מתבייש בו לו היה בחיים אינו אדם ראוי, בוודאי שלא להנהגה (ואינני נדרש לפרשיות אחרות המציבות סימני שאלה מכבידים על ברק האיש - פרשת צאלים לדוגמה).
מתן ומתן
בעיני רבים, כותב שורות אלה בכללם, ברק הפוליטיקאי הנו כישלון חרוץ שהטביע חותמו השלילי על המדינה בשורה ארוכה של נושאים, בכללם הנסיגה המבוהלת מלבנון, ניהול המתן ומתן (שכמוהו כמכירת חיסול כללית) עם שליחי הארכי רוצח ערפאת, התנהגות שאינה דמוקרטית (בלשון המעטה) עת ניהל אותו מתן ומתן בהעדר רוב בכנסת כמי שמנסה לבצע מחטף הרה סכנות.
ואינני נכנס לפרט אישיות בעייתית ביותר שהתגלתה עת שב מחו"ל (שם עשה לביתו) לאחר שנת פיגועים ושכול בהותירה את כולנו מדממים כשעם שובו מצא לנכון לומר בראיון "הייתה לי שנה נהדרת".
ברשימה זו אבקש להתמקד בנושא אחד אשר בו התגלה "החיל הכי מעוטר בצה"ל" כפוליטיקאי ומנהיג כושל בעל הערכות שגויות ומופרכות, כאדם יומרני וחסר הבנה וכמי שאיננו מהסס לקבוע מסמרות וליתן הערכות שלימים הן מתבררות כחסרות כל בסיס, בהיותן שגויות מן היסוד וחסרות כל שחר.
כוונתי כמובן להערכתו של ברק שנמסרה יותר מפעם אחר ובריש גלי כי המאבק המתנהל בסוריה יסתיים בנפילתו הקרובה (השנים 2011-2012) של אסד, הנשיא הסורי. כל שנותר הוא לפשפש בארכיון משם דליתי המובא לקמן: בחודש יוני 2011 העריך אהוד ברק שנשיא סוריה
בשאר אסד יגיע לסוף דרכו בתוך כחצי שנה. לדברי ברק אסד צפוי היה להגיע לקץ שלטונו תוך ששה חודשים בגלל שאיבד את הלגיטימיות שלו בעקבות העימותים נגד מתנגדי השלטון.
ביטחון מופרז
כתב הארץ
עמוס הראל דיווח בתחילת חודש דצמבר 2011 שאהוד ברק (אשר בהיותו שר הביטחון השתתף בוועידה בווינה) קבע שמשפחת אסד סיימה את תפקידה ההיסטורי וכי משטרו של נשיא סוריה, בשאר אסד, צפוי להתמוטט בתוך כמה שבועות. עת ביקר בטוקיו בחודש פברואר 2012 השמיע ברק שוב את הערכתו לפיה משפחת אסד תיפול "תוך שבועות" וכי נפילה זו תהיה מכה לציר אירן-סוריה-חיזבאללה.
בחלוף כחצי שנה נוספת בחודש יולי 2012 המשיך ברק "להתנבא" ואמר שעל-פי הבנתו יש להיערך ליום שאחרי אסד אם כי איננו יכול לחזות במדויק מתי ייפול השלטון. באותו החודש בביקור מתוקשר בלשכת הגיוס המשיך ברק לטעון שמשפחת אסד מתרסקת והולכת וכי העם הסורי מפיל את אסד. ואת הסוף, היום בפתחה של שנת 2018 הרי כולנו יודעים...
לא אלאה בראיות נוספות, דומני שהמסר הובן. מצינו שברק "החייל הכי מעוטר בצה"ל" ומי ששימש בשורה ארוכה של תפקידים ביטחוניים, מי שכיהן בתפקידים המערבים מודיעין, מי שניהל את הצבא ובהמשך את המדינה- כשל עת גילה יומרה שאינה במקום לחזות את הנולד כאשר בעשותו כן הוא חוטא בביטחון מופרז שאינו במקום ובחוסר ענווה. ממי שמתיימר להנהיג את המדינה ולקחת אחריות עליה ועל גורל אזרחיה היינו מצפים להתנהלות אחר(חכמה יותר, שקולה יותר, זהירה יותר וצנועה יותר).
ובאם מישהו חושב שברק הסיק את המסקנות המתבקשות, הרהר בכישלונות העבר ושינה את דרכיו- יתכבד ויעקוב אחר ציוציו והתבטאויותיו בהן הוא "מזכה" אותנו חדשים לבקרים תוך פרישת משנתו ותובנותיו בכל דבר ועניין - חקירות ראש הממשלה, שחיתות, מדינאות ועוד. מעט ענווה לא הייתה מזיק לו (ולנו), אזרחי המדינה שנפשם קצה בהבטחות שווא, תעתועים ו"מופעי ברק" שאין להם כיסוי אמתי.
וכמו במקרים רבים אנו למדים לדעת שלא תמיד יש קשר בין שירות צבאי לבין כישורים להנהיג. הדוגמאות רבות, אחת מהן היא אהוד ברק.