אומר לך משהו על ה"שיחדש" שייבאת מבית המשפט העליון באמריקה, "שולטים ונשלטים". יש המון ישראלים שתומכים בבנימין נתניהו ורואים בעיניים כלות, כיצד מנסים להפילו בתואנות שונות ומשונות מיום כניסתו לפוליטיקה הישראלית. הם מבינים שהמלחמה אינה נגדו בלבד, אלא זו מלחמת תרבות שהתחילה לפני שנים רבות, ומתנהלת כיום בידי העילית הישנה נגד מחנה הימין ותפיסתו המדינית והתרבותית.
להמונים האלה, ה"נשלטים", יש מעט מאוד תקשורת המשרתת אותם. מחיאות הכפיים שקיבלת בנאומך היו מישראל הראשונה, שאת כעולה חדשה רצית להשתייך אליה, והצלחת. גם אלשיך רצה לגיטימציה דומה, אחרת אי-אפשר להבין כיצד ישב מולך כתלמיד לפני מורתו, המציג בפניה את ציוניו.
זה מזכיר לי את הסיפור בשמואל ב' על דוד המלך שהעלה את ארון הברית לירושלים. הוא השיל מעליו את סממני השררה, רקד עם ההמונים ושמח איתם. מחלון הארמון השקיפה מיכל, בת לאליטה הישנה מבית שאול, זו שחבריה חשבו ש"גנבו להם את המלוכה". היא בזה לו על התנהגותו. כשחזר הביתה, הטיחה בו בלעג: "מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו, כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים". דוד לא מתבלבל. הוא לא נבחר כדי לשאת חן בעיני העילית הישנה ולקבל ממנה פרסים. תשובתו: את יודעת לפני מי רקדתי? "לִפְנֵי ה', אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל בֵּיתוֹ, לְצַוֹּת אֹתִי נָגִיד (מלך) עַל עַם ה' עַל יִשְׂרָאֵל". וכן, אני לא מתבייש, "וְשִׂחַקְתִּי לִפְנֵי ה'".
אבל לא פחות חשוב - אלה שבזת להם, "הנשלטים" שאין להם באמת קול אצלך - אני איתם בשמחתם ובעיצבונם. גם הם צריכים נציגים במוקדי הכוח וכאלה שינסחו עבורם את תפיסת עולמם ומחשבותיהם, ובעיקר יכבדו אותם ממקום של הזדהות: "וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת, וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי; וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ - עִמָּם אִכָּבֵדָה". הכבוד שלי הוא להיות חלק מישראל ההיא, שאַת, אילנה, מעולם לא שירתת.