באורח פלא יש לי הסכמה מליאה עם אחיי הקוראים לעצמם "שמאלנים": אין שלום בגלל הכיבוש וההתנחלות. הסכמה מוחלטת בהבדל אחד לשוני מהותי: יש להקפיד על השימוש בלשון יחיד. התנחלות ולא התנחלויות.
אכן קץ הכיבוש וההתנחלות הוא תנאי הכרחי לשלום. אין צורך להיות מומחה גדול לעניין זה. כל שצריך הוא עיניים המתבוננות במפת המזרח התיכון. אלה כבר יאשרו את קיומה הבולט של ההתנחלות "ישראל" בלב ליבו של העולם הערבי ("האומה הערבית") הרואה עצמו חלק מעולם גדול יותר - "האומה האיסלאמית". שמאל או ימין יאלצו גם יחד להסכים כי ישראל היא נטע זר לחלוטין בעולם זה מבחינות רבות, מוכרות וידועות לכל. אומר אני "נטע זר" אך יודע שבלשונם של אויבנו ושונאינו מתואר, בטבעיות רבה, נטע זר זה כ"גידול סרטני" שיש להסיר מגוף ה"אומה הערבית" הנאצלה.
מבחינת המדינות הערביות והמוסלמיות ישראל כולה היא התנחלות ציונית אחת של יהודים על אדמה ערבית כבושה הלא היא "פלשתין". להסרת ספק הם תמיד יצמידו לצמד המילים "אדמה ערבית" את התואר "קדושה". ועל אדמה קדושה וכבושה כאדמת "פלשתין" רק בוגד יוותר.
השמאל, בדברו על ה"התנחלויות", חולק כמובן על העמדה הערבית וסבור שלא כל אדמת "פלשתין" קדושה, אלא רק זו שנכבשה במלחמת ששת הימים. עבורו, יהודים הגרים בשטח כבוש זה הם ורק הם ראויים להיקרא "
מתנחלים" וכל האחרים הם "מתיישבים". בפשרה הדמיונית שלו הערבים יסכימו גם יסכימו להכריז על שאר השטח כעל אדמה ערבית שאינה קדושה יותר ושניתנת מרצון לכובש הציוני וזאת למען "השלום" שאליו כידוע, משתוקק כל ערבי וכל מוסלמי מטבע בריאתו.
השמאל מסרב לשמוע את שנאמר בגלוי ובראש חוצות: ישראל כולה היא נטע זר והיא התנחלות כבושה אחת בלתי ניתנת לחלוקה. בעיני העולם הערבי אין ולא יכול להיות שטח יהודי כלשהוא על האדמה הערבית "הקדושה" שאינו התנחלות כבושה. כל ניסיון לחלק את ההתנחלות "ישראל" לחלקים הוא הזיה יהודית מוזרה ותו לא. גם כל ניסיון לחלק את ה"כיבוש" לזה שהערבים יסכימו לו (כיבוש 48) ולזה שסיומו יביא שלום (כיבוש 67) מגוחך שהרי כיבוש הוא כיבוש ודין רמלה שנכבשה ב-48 כדין כל שטח אחר שנכבש ב-67.
צודק השמאל בקריאתו הנואשת "די לכיבוש"! מי שרוצה שלום אמת עם האומה הערבית והאומה האיסלאמית חייב לשים קץ לכיבוש ולהחזיר את ההתנחלות "ישראל" לעם ערבי חדש מומצא יש מאין הלא הוא ה"עם" הפלשתיני.
והוא שאמרנו וגם הסכמנו: הכל בגלל ההתנחלות!