זה לא סוד שבשנים האחרונות נמצאות קרנות הפנסיה הוותיקות המכונות "עמיתים" בגירעון של 200,000,000 שקל. הסיבה לכך - כאשר גובש בשנת 2003 הסדר הפשרה בין קרנות "עמיתים" לבין מדינת-ישראל, הוחלט להעלאות את גיל הפרישה לנשים בשתי פעימות: בשלב הראשון נשים תצאנה לפנסיה בגיל 64 (במקום 62 כיום), ובשלב השני נשים תצאנה לפנסיה בגיל 67.
מאחר שוועדת העבודה והרווחה של הכנסת מנעה בספטמבר האחרון את העלאת גיל הפרישה לנשים ל-64, מצאו עצמן קרנות הפנסיה בגירעון עמוק (זאת מאחר שנשים חוסכות פחות כסף לפנסיה, והן יוצאות בגיל יחסית צעיר), ולכן צריך לשלם להן גמלת זקנה מוקדם מהצפוי.
המהלך שנוקטות קרנות הפנסיה
כדי לכסות על הגירעון התקציבי העמוק, נדרשים מנהלי הקרנות לקצץ כ-1.5% מהגמלה שמקבלים הקשישים הפנסיונרים (שזה עומד על שבעים וחמש שקל לחודש ואלף שקל בשנה).
מדובר בצעד קיצוני, שכן במצב עניינים זה יצטרך הקשיש (שגם כך אין לו הרבה כסף) להחליט על-מה לוותר (על מצרכי מזון או תרופות).
הפתרונות המוצעים לבעיה
נכון לעכשיו קיים רק פתרון אחד לבעיה והוא שהמדינה תשלם מתקציבה כ-200,000,000 שקל, כדי לפצות על העובדה שגיל הפרישה לנשים לא הועלה עד-כה. נכון לעכשיו, נראה שהמדינה לא מתכוונת לממן את הקרנות, כך שהקצבה שמקבלים הפנסיונרים לאחר חג הפסח עשויה להיות מקוצצת.
יו"ר ההסתדרות
אבי ניסנקורן הזדעזע לשמוע על צעד קיצוני זה, והוא החליט להפעיל את כל האמצעים שבידו כדי למנוע מהלך זה. השאלה היא האם הוא יצליח, או שהרבה קשישים יסבלו אחרי החג על לא עוול בכפם.
יכול להיות שהמדינה צודקת בכל שהיא לא מוכנה לממן את קרנות הפנסיה, אך אם הוחלט לא להעלות את גיל הפרישה לנשים בשלב זה, היה צריך להגות תוכנית חלופית אשר לא תפגע בכספם של הפנסיונרים. לכן, צריך להפשיל שרוולים ולחפש מתחת לפנס רעיון שיפתור את הכעייה העגומה הזו.