בנאומה בהשקת הספר "עבירת השוחד" מאת הד"ר אבן חן אמרה בין היתר השופטת העליונה ברון "אל לנו להתבלבל. זהו תפקידו של בית המשפט להבטיח כי כל העובר עבירת שוחד ייתן את הדין על-כך, הן משום חומרתן של עבירות השוחד ופגיעתן הקשה במינהל הציבורי, והן בשל העובדה שמדובר בעבירות הניתנות להסוואה באי אלו קונסטרוקציות, משפטיות ועובדתיות גם יחד".
דבריה מזכירים לי את מלחמת יום הכיפורים וההגנה על קו המגע בלבד. למה דומה עמדתה ההחלטית של השופטת ברון באמרה שעל בית המשפט להבטיח כי כל העובר עבירת שוחד חייב לתת את הדין? הדבר דומה למדיניות הכושלת של צבא ההגנה לישראל בימים שבין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים בהם נערך הצבא על קו המים של תעלת סואץ, ועל קו הגבול ברמת הגולן, במטרה שלא לאפשר לאף חייל אויב לעבור את הגבול. וכמובן ש"אסטרטגיה" זו קרסה מספר שעות בודדות לאחר פתיחת תקיפה מרובת כוחות בשני הגבולות במקביל.
מי שמחפש פתרונות מוחלטים והרמטיים מוצא בסופו של דבר פתרונות פרוצים כמו גבינה שוויצרית.
מדיניות של אפס כשלים יוצרת ראשי סיכה
מה אומרת השופטת ברון? אסור לנו בשום פנים ואופן להוציא לחופשי אף מקבל שוחד. ומה היא אומרת בפועל למשטרה, לפרקליטות, ולשופטים? מערכת הרדאר שלנו חייבת להיות עם 0 סיכויי כשל בגילוי, וכל סטודנט שנה א' לסטטיסטיקה יודע שכאשר אנו ממזערים את הכשל בגילוי, אנו מגדילים משמעותית אל הסיכוי להתראת שווא, היינו להרשעת חפים מפשע.
ואיך מסתדר "למעלה מספק סביר" עם "השלמת חורים בפאזל על-ידי השופטים"? את התוצאות של החזון המאד מיוחד של השופטת ברון אנו רואים כבר
בנאומה. היא אומרת, ללא כל סימן שאלה, את המשפט המוזר והתמוה הבא: "ובית המשפט נדרש להפעיל גם את השכל הישר ואת ניסיון החיים על-מנת להשלים חללים בפאזל הראייתי". בלי כחל וסרק אומרת השופטת העליונה ברון לכל השופטים, יש חורים בראיות? אז תשכחו מספק סביר. ספק סביר זה הוא נחלת העבר, המציאו, המציאו אבני פאזל אשר ישלימו לכם את התמונה, השתמשו בדמיון הפורה שלכם.
שופט שקיבל כתבה מלטפת יעמוד לדין על קבלת שוחד
ולטענת השופטת ברון החוק טוען כי קבלת עיתונות אוהדת עלולה להיחשב כקבלת שוחד, אפילו אם לא התקבלה תמורה. אז האם להתלונן במשטרה בכל פעם שאיזה שפט עליון מקבל כתבה מלטפת?
וגם תרומה למפלגה, אפילו לא נתקבלה תמורה עלולה להיחשב כשוחד, אז האם לעבור על רשימת התורמים למפלגות בבחירות האחרונות ולהגיש תלונה למשטרה? וקידום בעבודה של קרוב משפחה של שופט, אפילו אם לא נתקבלה תמורה, אז גם להתלונן?
והרי המדיניות על-פי השופטת ברון היא אפס תקלות בעבירות שוחד, ובמשטר של אפס תקלות בהרשעה, אנו כבר יודעים שחייבים להרבות בהרשעות שווא. במקרה אחד חסרים בפאזל שני חלקים מתוך 20 בפאזל, אז השופט ימציא את שני החלקים החסרים, ובמקרה אחר יהיו בפאזל רק 2 חלקים מתוך 20 וגם כאן ימציא השופט את כל יתר ח"י החלקים, אנו הרי חייבים להרשיע, אסור לפספס בשום פנים ואופן.
המדרון חלקלק, חובה להיזהר
אין חברה טהורה, אסור לשאוף לחברה טהורה, מי שמנסה להיות טהור סופו שיהיה טמא ויטמא גם אחרים. שוחד הוא תופעה מאוד שלילית, המלחמה בשוחד היא מבורכת, אך השאיפה לאפס תקלות במלחמה בשוחד מעלה באורח משמעותי את המחיר של המלחמה הזו, ומבטיחה גם שרבים רבים ישבו בכלא בגין עבירת שוחד, על לא עוול בכפם.
לא כדבר הזה ציפיתי לשמוע מבכירי שופטינו.