בימים שבהם חיזבאללה ואירן מאיימים מצפון, ובדרום החמאס לא נותן מנוחה, ניצבת דילמה קשה ביותר בפני צה"ל כיצד והיכן להגיב תחילה, כשאומנם הצפון חשוב מעזה, וברצועה הסיפור לכאורה הוא בלימה, ולא היערכות לקראת מלחמה.
אלא שטרור העפיפונים, הבלתי-פוסק, יצר אווירת הסלמה בדרום. זה כבר לא רק עניין של שדות שרופים, אלא איום על חיי בני אדם. שהרי עשרות רקטות נורות בימים אלה לעבר ישובי עוטף-עזה והופכות אותם לאיזור-מלחמה.
הטרור האווירי של חמאס נמשך כבר כמעט ארבעה חודשים, עד כדי כך שבצה"ל הוחלט באחרונה לחדול ממדיניות ההבלגה ולתקוף בעוצמה בכל פעם שיופרחו בלוני תבערה. ומאחר שהמצב כרגע מוגדר כנפיץ, נגזר על צה"ל להיערך מבעוד מועד לכל תרחיש אפשרי.
עימות מיותר
כפי שזה נראה כעת, הרי שאם לא תהיה התפתחות דרמטית בלתי-צפויה, ישראל וחמאס נכנסים למסדרון שיוביל למלחמת העפיפונים הראשונה ביניהם. שני הצדדים מנסים, אומנם, ליצור משוואות הרתעה ואף מצהירים שיעמדו מאחוריהן, אלא שניסיונות ההרתעה הישראלים לא משיגים את מטרתם.
כך או אחרת, שלטון החמאס ברצועה, שמתעקש על מילוי מצוות האידיאולוגיה הג'יהאדיסטית, או על מילוי הוראות מטהרן, ולא על שיפור המצב ההומניטרי, עלול, בסופו של דבר, לגרור את הדרום לעוד עימות, שהוא כמובן בהחלט מיותר.
העניין הוא בכך שתוצאותיו של עימות שכזה, ללא לגיטימציה בינלאומית, ידועות כבר בעצם מראש, כשמראות ההרס מהרצועה יאלצו את ישראל לעצור, עוד לפני שתושג מטרה כלשהי, והרי כבר היינו בסרט הזה, לכל הרוחות.