מינויו של בוז'י הרצוג ליו"ר הסוכנות היהודית הותיר אחריו את
המחנה הציוני כשהוא מפולג ושסוע בין מי שנמנים עם תומכיה של
ציפי לבני, לבין אלה הנמנים עם תומכיה של
שלי יחימוביץ, הנאבקות שתיהן על התפקיד הנחשק של ראש האופוזיציה שהתפנה זה עתה.
המאבק בין השתיים מלווה באיומה של ציפי לבני לפרק את המחנה הציוני אם לא תמונה לתפקיד הפנוי. שיש עימו טובות-הנאה לא מעטות. אלא שמעבר לכך מתעוררת מאליה השאלה מי מן השתיים אכן ראויה לתפקיד.
האמת חייבת להיאמר שהמחנה הציוני לא ייבנה מאיומים על פירוקו. אחרי ככלות הכל, הדבר האחרון שלו ראויה כרגע המפלגה, הניצבת כיום על כרעי תרנגולת, הוא איום על החלשת כוחה, במקום נתינת-יד לחיזוקה.
נטע זר
מעל לכל אין לשכוח לרגע שציפי לבני היא, למעשה, נטע זר במחנה הציוני ומייצגת בו את
מפלגת "התנועה". בתור שכזו היא נחשדת, מטבע הדברים, למי שעלולה להרחיק מצביעים פוטנציאליים מבין מי שלא הצביעו למפלגה.
מעבר לכך יש לזכור, כמובן, את מערכת היחסים המתוחה, אם לא העכורה, של ציפי לבני עם יו"ר המחנה הציוני,
אבי גבאי, שאינו מאמין במודל השותפות בין העבודה לבין מפלגת התנועה והשולל הנהגה דו-ראשית, בשעה שגבאי הוא המנהיג.
לעומת ציפי לבני, כילדה הסוררת, יש כימיה בין אבי גבאי לשלי יחימוביץ, הראויה ביותר לתפקיד הפנוי, עקב ניסיונה הרב כראש-מפלגה ובשל השקפת עולמה, המקובלת יותר על דעתם של מרבית אנשי המחנה הציוני, והיא בשל כך גם זו נותנת.