התקשורת והמוסדות מתעלמים שנים מציון הטבח ביהודי חברון, שאיתרע בשבת, י"ח במנחם-אב תרפ"ט (24 באוגוסט 1929). יהודי חברון נטבחו, אך יישובם לא חרב מייד. היהודים שבו לחברון, אחרי הטבח, ונטשוה רק במהלך מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, כ-10 שנים אחרי הטבח.
בחברון רצחו הערבים 67 יהודים - כמחצית מהיהודים, שנטבחו אז בכל רחבי ארץ-ישראל, שהיו בה פחות מ-150 אלף יהודים. כלומר, כפרומיל מהיישוב היהודי נטבח במאורעות תרפ"ט, אך התפתחות היישוב היהודי בארץ-ישראל לא נעצרה.
זה לא היה מעשה טרור, אלא פוגרום, שנמשך שלושה ימים, וגבל באכזריות חייתית. לאחר הרצח, בזזו ערביי חברון את רכוש היהודים, ושרפו כל דבר קדוש ליהודים.
הפוגרום ביהודי חברון היה במסגרת מאורעות תרפ"ט, שהיו שיא בהתפרעויות, שערביי ארץ-ישראל קוראים להם, 'המרד הגדול' - סדרה שנייה של התפרעויות ערביות במגמה להצמית את היישוב היהודי המתפתח. עם שחרור חברון במלחמת ששת הימים, כתב לי חיים יואבי רבינוביץ, ציפו מוסלמי חברון, לטבח, שיעשו היהודים כנקמה על זוועת תרפ"ט. ראש העירייה, שהיה בין הרוצחים בתרפ"ט, הודה שלא היה לו ספק שהיהודים ינקמו, כמקובל בתרבות הערבית.