ברק הופך לאחרונה למודל-האב העכשווי של מי שמבין שאיבד את מעמדו במרומי פיסגת הפוליטיקה המקומית ומנסה לחזור אליו בכל מחיר. המאמץ כולל, וכמעט חסר, מגבלות, מעצורים ושיקול דעת אמיתי. בדרכו השחצנית והמתנשאת, האיש יורה לכל הכיוונים, מחולל סביבו מציאות מדומיינת ומאיימת ובאותה נשימה מציע עצמו כמושיע וגואל.
עד לאחרונה היה ברק בעניין זה מטרד: דמות שמבלבלת מפעם לפעם את מוחו של הציבור ביריות מן המותן ובהטפות מוסר חסרות שחר, בלתי מוסברות ובלתי מנומקות. עתה ירד מדרגה והבוטות החדשה-ישנה של דבריו היא בגדר "אויר חם". ברק, כדרכו, אינו מנסה לשכנע. הוא מתגרה, משתלח, מאיים, מפחיד, אבל תמיד מדלג מעל הפניה לשכלו הישר של הציבור. האם נובע הדבר מאמונתו העמוקה בחוסר הגיונו של הציבור, או מהעדר יכולת להבין את דבריו "הנשגבים", או שמא מהבנתו של ברק כי איבד מזמן את אמון הציבור ונותרה פתוחה לפניו רק דרך הבוטות וההפחדה? - לברק הפתרונים.
בראיון האחרון עימו שקראתי ב
מעריב,
1 שוגה הוא בהתרחקו מסביבתו הטבעית - הביטחון - שבה מקנה לו עברו מידה של מומחיות, שגם בה חל כרסום בימי כהונתו כראש הממשלה, בסוף שנות ה- 90. עתה הוא פועל בתחום שבו אין לו שום ערך מוסף על פני מי שלמד את הנושא כמוהו, בדרך העשייה או בלימודים ממוסדים. יתרון יחסי יכול היה להשיג אילו השתמש בהיגיון בריא ופנה בשמו לציבור, אולם זו לא דרכו של ברק.
אינני סבור שהציבור זקוק לפרשנותו בשאלה מהי דמוקרטיה, איזו דמוקרטיה אנו רוצים בישראל, אילו יחסים אנו מבקשים לראות בין מדינה יהודית למדינה דמוקרטית וכיצד צריך להתבטא ייחודה של ישראל בשאלות אלה. אינני סבור שברק מחדש בראיון הנ"ל משהו שטרם שמענו בוויכוח הציבורי הממושך באותן סוגיות, שמתנהל כאן בשנתיים האחרונות. הדוגמאות המובאות להצדקת איום "...השקיעה להוויה לא דמוקרטית ולא ציונית", כלשונו, לקוחות כמעט בשלימותן מהעולם הפוליטי ולא מהעולם האידיאולוגי או ממחשבה נטולת דעה קדומה בשאלה מה "נכון" ומה "שגוי". דווקא ברק ודומיו - באופוזיציה הפורמלית ובאופוזיציות הבלתי-פורמליות - מהווים אחת מסיבת-היסוד למהלכי חקיקה או ניהול שנגדם הוא יוצא חוצץ. אולי דווקא עובדה זו מסבירה עד כמה מנותק הוא כיום מהשינוי שחל בפועל ביסודות הממשל והמשילות בישראל ומהשאלה כיצד מתמודדים עם יסודות אלה בתנאי איום ממשיים.
דומני שברק גוזר את המשנות המדיניות-פוליטיות שלו בשאלת הפרשנות המתאימה לנו מהזרם הליברלי הפונדמנטליסטי באירופה ובארה"ב, שבה הוא מבלה זמן רב. הוכח כבר בבחירות האחרונות (שוב) ובסקרי דעת-קהל שבאו אחריהן, שהציבור הישראלי אינו מקבל גישות אלה - לא בכללן ולא בפירושן הפונדמנטליסטי. ברק, כדרכו, אינו מאזין לציבור. בליבו פנימה הוא עדיין חי בסביבה שהכשילה אותו בעבר, לפיה הוא יודע טוב מהציבור - מה טוב לו. אולם, אנו בישראל עברנו כבר שלב טרומי זה והציבור יודע מה הוא רוצה וגם אומר זאת בכל פעם שהוא נשאל.
ברור שגם הציבור עשוי לטעות, אולם על הטוען כך, לנמק זאת בפרוטרוט ובדרך רציונלית וברק איננו "משפיל" עצמו עד כדי ליתן דין וחשבון לאחרים. על-כן, אם מסתפק הוא בכך שדבריו מתפרסמים בעיתון ואינם מותירים ולוּ שריטה על פרופיל דעת הקהל שלנו, ואף במפלגותיו לשעבר אין מתרשמים יתר-על-המידה מתוכן דבריו ומאיכות טיעוניו ולא כל שכן מיכולתו לשנות את ההוויה הפוליטית - יבושם לו.