מחזירים את "עקרון השיטה" לבקבוק

הייתי מציע לכולנו לעיין בהלכת בג"ץ 6411/16 (כבוד השופטים סולברג, מינץ ואלרון, פסק הדין ניתן ב 19.6.2018) הוועד הארצי של ראשי המועצות המקומיות ואחרים נגד כנסת ישראל ואחרים. פרטי העתירה אינם חשובים לטעמי, עילותיה העיקריות הן להבנתי: 1. פגיעה בזכות השוויון כיונקת כוחה מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. 2. פגיעה בכבוד האדם שאיננה קשורה לזכות השוויון. חיפוש קל בפסק הדין המאד מלומד (נכתב על-ידי השופט סולברג בהסכמת חבריו למותב) מראה כי המילה "שיטה" לא מופיעה בפסק הדין, מה שנותן את הכוח לקרוא אותו מתחילתו ועד סופו, כי אם המילה "שיטה" או הצמד "עקרון השיטה" לא מופיעים בפסק הדין יש סיכוי שהשופט שכותב את פסק הדין יבסס אותו על אדני פלדה, ואכן כך (על-מנת לראות את כל הסימוכין חובה לקרוא את הכרעת הדין). ומה קובע בית המשפט, להבנתי: א) "... השוויון הוא ערך סבוך. השוויון הוא זכות מורכבת... נקודת המוצא הינה כי בני-האדם שונים הם זה מזה. כל אדם הרי הוא עולם בפני עצמו. כל אדם חופשי לפתח את גופו ורוחו על-פי רצונו הוא. משטר דמוקרטי מבוסס על שונות זו ומכבד אותה. והנה, בין בני-אדם שונים אלה מבקש משטר דמוקרטי לקיים שוויון. זהו אפוא שוויון בין שונים. דרישה זו יוצרת, מטבע ברייתה, קושי: אם בני-האדם שונים הם, כיצד זה ניתן לקיים ביניהם שוויון"?.... ב) כאשר עולה טענת אי-שוויון מכוח חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, על בית המשפט להחליט האם על-אף הקושי האמור ב-א' לעיל נפגעה הזכות לשוויון, בלא כל קשר למידת ההגנה עליה בחוק הישראלי. ג) ככל שמסיק בית המשפט שנפגעה הזכות לשוויון, עליו להחליט אם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו מגן על אותה זכות ספציפית, באשר הזכות לשוויון לא נכללה בכוונת מכוון על-ידי הכנסת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ובאשר הרחבה של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו לזכויות אשר אינן נזכרת באורח מפורש בחוק (כדוגמת הזכות לשוויון) מוגבלות לזכויות שתהנה קשורות בקשר הדוק לכבוד האדם כמבטא אוטונומיה של הרצון הפרטי, חופש בחירה וחופש פעולה וכיוצא בהם היבטים של כבוד האדם כזכות חוקתית. ד) ובכל הקשור להרגשת פגיעה בכבוד האדם במנותק מזכות השוויון קובע בית המשפט העליון "נוכל לומר כי כבודו של אדם נפגע כאשר מבוצעת בו פרוצדורה פולשנית שלא בהסכמתו, כאשר הוא מוחזק בבית סוהר ללא מיטה, ואף כאשר נגזרות עליו מגבלות בקביעת אורחות חייו, במצבים אלו האדם מושפל ומבוזה, האוטונומיה שלו, רצונו החופשי, ואנושיותו – נפגעים. אולם לא כל מגבלה המוטלת על אדם, אף שהיא מגבילה אותו במידה כזו או אחרת, היא פגיעה בכבודו... לא נוכל לקבל את הטענה, שלפיה כל תחושת השפלה סובייקטיבית פוגעת בכבוד האדם. ....אינני מקל ראש בתחושתם הסובייקטיבית של העותרים כי כבודם נפגע, אולם לא די בכך כדי להביא לבטלותו של חוק מחוקי הכנסת". אכן מחזירים את "עקרון השיטה" לבקבוק.