ביום חמישי שעבר, בשעת הצהרים, שמעתי בחדשות הערוץ הציבורי "ידיעה" מרעישה: לפי ערוץ טלוויזיה המקורב לחיזבאללה, הושג הסכם "הסדרה" בין החמאס לממשלת ישראל. עיקרי ההסכם הם הפסקת אש למשך שנה; פתיחת נתיב ימי בין הרצועה לקפריסין בפיקוח ישראלי; קטר ומצרים ישלמו את המשכורות לעובדי הרשות ברצועה, שאבו מאזן מסרב לשלם להם. ומהרגע הזה - חגיגה תקשורתית של קשקשת וברברת אין סופיים. לאולפן הוזעקו מיד פרשנים.
לא עובר זמן והפוליטיקאים חגים סביב הידיעה כצרעות על נחיל דבורים: חלקם דורש שההסכם יובא בפני הכנסת, אחרים קובעים שההסכם ישפיע על כל האזור. כמובן ישנה גם ראש האופוזיציה, הגברת לבני, המאשימה את נתניהו בכך שהוא עושה הסכמים עם אנשי הטרור, ומזניח את הפלשתינים "המתונים"; על-פי שר ביטחון לשעבר, פרץ, ההסכם הוא מעט מדי ומאוחר מדי. וכדי להרבות מהומה שני שרי קבינט, שר הביטחון ושר החינוך, מחליפים מהלומות ומאשימים זה את זה, ובתווך ראש הממשלה שותק.
בשאון הצווחות על הסכם הסדרה, הלך לאיבוד קולו של שר הביטחון שחזר ואמר בקול שקט כי "אין הסכם". והכתבים לענייני פלשתינים? הם, לפחות הערוץ הציבורי "כאן 11", יודעים דבר אחד: כל הזמן לצטט "בכיר מחמאס", או "בכיר פלשתיני" שאמר להם כך וכך. אלו החדשות וזאת הפרשנות שלהם: אכן, הדיסאינפורמציה הפלשתינית במלוא תפארתה חוגגת תדיר באולפן הטלוויזיה הציבורית שלנו.
לא הצלחתי לשמוע "ילד אחד" שיגיד על המלך כי הוא עירום (אולי היה ואני מבקש סליחה ממנו), ויזרוק מיד את הידיעה לפח האשפה, כשהוא מראה שמדובר בידיעה שיקרית, שהתקשורת שלנו ובעולם מלאה בהם. אז מה אנחנו יודעים בוודאות על מה שמתרחש בשיחות לקראת "הסדרה" ברצועת עזה? ראשית שבקהיר מתנהלים מזה מספר ימים מגעים אינטנסיביים לקראת מתווה של הסדרה ברצועת עזה. שנית, שבמגעים נוטלים חלק משלחות מטעם חמאס, ג'יהאד איסלאמי בפלשתין וכמה ארגוני טרור קטנים נוספים. בולטת בהיעדרה משלחת ארגון פתח שסירבה להגיע למצרים בשל התנגדותו הנחרצת של אבו מאזן לכל הסכם שלא יושג באמצעות הרשות הפלשתינית. שלישית, עד כה (22 אוגוסט )לא הושג שום הסכם.
אם כך, מהו מתווה ההסדרה שעוסקים בו בקהיר? המתווה, ואני מסתמך על נייר שהוציא "מרכז המידע למודיעין וטרור על שם האלוף
מאיר עמית", 20 אוגוסט, כמקור הפומבי הכי אמין כיום במדינת ישראל, כולל הפסקת אש המתבססת על ההסכמים וההבנות שהושגו בתום מבצעי "צוק איתן" (2014) ו"עמוד ענן" (2012). המרכיבים שהופיעו בהבנות הללו כוללים הפסקת מעשי האיבה, פתיחת המעברים לתנועת אנשים וסחורות, הגדלת מרחב הדיג והכנסת סיוע
הומניטרי לרצועה.
כל אלו הם סעיפים מינימליסטים הרחוקים מאוד מציפיות חמאס וישראל, אך יתרונם הוא שהם ניתנים ליישום בקלות רבה ובלוח זמנים קצר יחסית (פתיחת מעבר כרם שלום והרחבת תחום הדיג כבר בוצעו ממילא על-ידי ישראל). הדיון בכל הנושאים הבעייתיים האחרים (החזרת השבויים, "הסרת המצור", הפיוס הפנים פלשתיני והסרת הסנקציות של אבו מאזן) נדחים לעתיד הלוט בערפל סמיך ורווי קשיים קשים. על-רקע זה תחזית מרכז המידע היא שאם אכן תושג הסדרה מינימליסטית בקהיר, היא תהיה שברירית ורופפת והמצב הביטחוני ברצועת עזה יישאר נפיץ.