רשימה קצרה זו מטרתה לעמוד על פן אחד בפרצופה של ארה"ב של ימינו אלה. מותו הבלתי נמנע של הסנטור ג'ון מקיין מדגיש זאת ביתר שאת. האיש שייצג בחייו את האתוס האמריקני, של הקרבה עצמית למען המולדת, של מאבק בלתי מתפשר בכל צורות הרודנות, חתירה בלתי נלאית לעקרונות החופש, צדק ושוויון, היה יריב מר של הנשיא הנוכחי שמבחינתו ייצג את הקוטב הנגדי.
ממיטת חוליו המשיך מקיין להגיב בחריפות על אמירותיו הפלגניות והמתנצחות של
דונלד טראמפ, על התרפסויותיו מול פוטין הרודן ממוסקבה, על מדיניותו מול קים בקוריאה הצפונית, מדיניותו בנושא המהגרים ועוד כהנה וכהנה. טראמפ מצדו לא שכח, ומן הסתם לא ישכח, שהיה זה מקיין שממיטת חוליו הגיע כדי להכריע באגודלו כלפי מטה שהסנאט לא יבטל את חוק הבריאות של קודמו אובמה שהיה אחד מהבטחותיו הראשיות במערכת הבחירות. לכן לא היה זה מפתיע כי עם היוודע מותו של מקיין לא הצליח טראמפ להתרומם מרמת הווכחנות הנמוכה שלו ובציוץ קצר הביע רגשי השתתפות בצער המשפחה בלא להזכיר במילה את פועלו של הנפטר.
על היות מקיין גיבור מלחמה אמריקני וחבר קונגרס בולט ומכובד סופר ועוד יסופר רבות. בישראל הוא נחשב גם לידיד אמת גדול. באמריקה אנשים מסוגו הם לפיד של אש התמיד. ברשימתי "האני של טראמפ" (23.5) ציינתי את מערכת היחסים המתוחה בין שני האישים שביטוייה הקיצוני היה הגיחוך החוזר ונשנה של טראמפ על כך שבעיניו מקיין איננו גיבור מלחמה כיוון שנפל בשבי. על זה שהוא עצמו התחמק פעם אחר פעם מהשירות המלחמתי טראמפ הס מלהזכיר. דווח כי בשבת, ביום מותו של מקיין, אמר טראמפ לעוזריו כי איננו מצטער ולא חוזר בו מאמירתו המקוממת והמגוחכת. מקיין, שכמובן ידע על כך בחייו, הגיב בדרכו שלו: הוא הביע רצונו שטראמפ לא ישתתף בלוויתו וסגנו
מייק פנס ייצג את הממשל וכי בין המספידים יהיו הנשיאים לשעבר ג'ורג' וו.בוש ו
ברק אובמה.
אם יסתבר בעתיד הקרוב כי חברי הקונגרס הרפובליקאים, שכבר החלו לגלות נטיות לכופף את האידיאולוגיות והנטיות הפוליטיות שלהם מול רצונותיו של הנשיא, ממשיכים בכך, תיזדקר דמותו של מקיין עוד יותר. כיוון שאמריקה איננה ככל הארצות צריך להתפלל כי הוא לא יוותר בתור המוהיקני האחרון.