יצא לי השבוע לבקר במנהל המחקר החקלאי, מכון וולקני, במסגרת רצון המשפחה להנציח את זכרו של אבי, פרופ' גד לובנשטיין, שהקים את המחלקה לווירולוגיה של צמחים והיה גם ראש המנהל החקלאי.
המקום בה פקדתי שבתות רבות בתקופת צעירותי, נראה לפתע מיושן, מוזנח וארכאי וממש צבט את ליבי למראה הציוד הישן, חדרי הישיבות עם ריהוט משנות ה-70 של המאה הקודמת ושאלתי את עצמי מדוע? מדוע ההזנחה הגדולה הזאת? מדוע פסגת היצירה של המחקר החקלאי צריכה להראות כה מיושנת? מדוע אין נהירה של חוקרים חדשים לתחום ומדוע צעיר הסגל נושק לגיל העמידה?
ככל שהרבתי בשאלות בתחום, כך עלה וצף שמו של שר החקלאות,
אורי אריאל, אשר נדמה ששם לו למטרה לייבש את מנהל המחקר ולעשות הכל על-מנת להכפיף את רוחו, כאילו מנהל המחקר הוא האויב השמאלני אותו יש להשמיד ולדכא.
מדוע מכון כה מפואר, זקוק לתרומות של אלפי שקלים על-מנת "למשוך" אליו חוקרים צעירים?
כאשר שאלתי מה קורה עם הרעיון "המבריק" להעביר את המכון לנגב או לגליל, מבלי להתחשב במקום מגוריהם של החוקרים ולגדוע באחת את מקום מגוריהם של המשפחות וילדיהם ולחייב אותם להעתיק את מקום מגוריהם (בגלל שיקולי נדל"ן טהורים או בגלל קרקעות אלוב'יץ הסמוכים, או סתם בגלל רוע לב), נעניתי שאכן המכון יושב על קרקע מבוקשת במרכז הארץ על שטח של כ-3,000 דונם, שאכן נמסרו לו לפני עשרות שנים מהמדינה, בתקופה בה לא הייתה מצוקה נדל"נית.
המשכתי להקשות ושאלתי, האם הכנתם גם תוכנית בו אתם מוותרים על שטחים פחות חיוניים ומשאירים את הליבה במקום תוך מזעור נזקים? נעניתי בחיוב - כן עשינו תוכנית שכזו והיא עומדת על כ-400 דונם במקום 3000 דונם, כלומר ויתור על 83% מהשטח! ועדיין ממשיכים לענות אותנו על לא מאומה.
ואני שואל... שר החקלאות, אורי אריאל, האם באמת ביקשת השנה סליחה ולא רק סליחה רגילה, אלא סליחה ענקית??!!