החייל הירדני אחמד מוסא דקאמסה, רוצח שבע התלמידות הישראליות בנהריים ב-13 במארס 1997, השתחרר מהכלא במארס 2017, לאחר שריצה עשרים שנה בלבד על הטבח הנתעב. עם ישראל זוכר היטב את כריעת הברך של המלך חוסיין בעת ביקורו אצל משפחות הנרצחות.
אם חשבתם שהרוצח המשוחרר חזר בתשובה, או לכל הפחות התחרט על מעשיו, אתם טועים. שמו של דקאמסה עלה לכותרות שוב בימים האחרונים, לאחר שכתב סדרת פוסטים מסיתים במטרה לעודד רצח יהודים וביצוע פיגועים בתוך ישראל.
כך למשל כתב בחשבון הפייסבוק שלו ב-2 באוקטובר: "בכל פעם שאני עצוב אני נזכר שרצחתי כמה ציונים (הילדות הישראליות), ואז אני מרגיש רוגע ומצפוני שקט, והעצב נוטש אותי. אני מודה לאלוהים על מה שהעניק לי". הפוסט הוסר בעקבות פניות רבות של ישראלים. באותו היום כתב בפוסט אחר: "כל מי שקורא להתנגדות ויכול להיכנס לשטח ישראל ולו כתייר – ולא מבצע פיגוע נגד הציונים – הוא קשקשן". הפוסט לא הוסר, למרות התלונות. בפוסט אחר שהוסר, קרא המחבל הירדני לרצוח ילדים ישראלים, משום שכשיגדלו הם ישמשו אנשי ביטחון.
ב-5 באוקטובר הפיץ דקאמסה סרטון שבו טען, בין היתר, שאף על-פי שחשבון הפייסבוק שלו נסגר זמנית, הוא איננו חושש וימשיך להסית לרצח ישראלים; ואם יעלה בידו, ירצח בעצמו ישראלים נוספים. הסרטון עדיין נמצא בדף הפייסבוק שלו. לאור הביקורת החריפה על מדיניות פייסבוק, תמוהה מאוד העובדה שהנהלת הרשת אינה מסירה מהאתר הסתה לרצח כזאת.
בעקבות הסערה שהתחוללה ברשתות החברתיות בשל פעילותו של דקאמסה, אמר המחבל לאתר חדשות ירדני בשם ח'ברני (Khaberni) כי הוא פועל על-פי החוק הירדני. הוא התבסס, ככל הנראה, על התוספת לחוק ביטחון המדינה מ-2013, שהתקבלה בפרלמנט ובסנאט הירדני. מדובר בתוספת לחוק המוציאה מכלל הגדרת "טרור" את כל מי שנאבק נגד "הכיבוש הציוני". על-פי סעיף זה, פעילות נגד "הכיבוש הציוני" אינה מוגדרת כפשע. ראש ממשלת ירדן באותה עת, עבדאללה א-נסור, ציין כי הכיבוש הוא פשע והמאבק נגדו הוא זכות.
אין ספק שבישראל לא מכירים את החוק הזה, המתיר לרצוח יהודים וישראלים מבלי לתת על כך את הדין, אם מוכח כי מדובר ב"מאבק נגד הכיבוש". מדיניות ירדנית זו החלה לתת פירות באופן מידי, כאשר ב-13 במאי 2017 ביצע אזרח ירדני פיגוע בירושלים, בו דקר שוטר ישראלי ופצע אותו קשה. המחבל נורה ונהרג וממשלת ירדן תקפה את ישראל בעקבות האירוע. שר ההסברה של ירדן, מוחמד אל-מומני, אמר כי "ממשלת ישראל, מתוקף היותה הכוח שאחראי לכיבוש, נושאת באחריות לירי לעבר האזרח הירדני".
אזרח ישראלי מן השורה, אשר אינו חשוף לתקשורת הערבית, עשוי לתהות מדוע שוררת מתיחות בין העמים. העוינות קיימת מכיוון שירדן משחקת משחק כפול. מצד אחד, היא נהנית מפירות השלום, ומצד שני היא נמנית עם הראשונים להאשים ולבקר את ישראל. דוגמה אחת מני רבות היא הגשת ההצעה לאונסקו באוקטובר 2016 שנועדה להכריז על הר-הבית והכותל המערבי כאתרים הקדושים לאיסלאם בלבד.
כדאי שישראל, בציר המדיני, תדרוש מירדן לבטל לאלתר את התוספת לחוק ותתבע מהשלטונות שם לעצור את המחבל המשוחרר דקאמסה. השלום הקר עם מצרים הפך לדגם ליחסי השלום בין ישראל ומדינות ערב. ישראל שגתה כאשר אימצה מודל זה המתאפיין בצביעות רבה. בגללו אנו ממשיכים לספוג הסתות ומשוא פנים מצד העולם הערבי. בהתאם לכללי המשחק הכפול, מדינות ערב מיטיבות להתחנף לישראל מאחורי הקלעים, ובמקביל פועלות נגדה בפומבי.