השמאל החילוני, האנטי הכול, הפגין אמש בכיכר. ושוב אותם קריאות, ואמירות, והסתות בלתי נלאות. הם שאיבדו את השלטון הפוליטי, את הרוב בקלפי, עדיין מחזיקים את מוקדי הכוח שלהם בתקשורת, בבית המשפט, באקדמיה, ובצו שמונה היסטרי וביללות סירנה מתגייסים ומגייסים את תומכיהם, להמשיך ולשמור לפחות על הסידור הזה. מכאן הקיצוניות הבלתי מידתית ומכאן הזעם וההשתלחות הבלתי מובנת. והציבור רואה ובוודאי יבוא חשבון יותר מדויק בבחירות הבאות, כשמפלגת
אבי גבאי תרד אל מתחת לעשרה מנדטים, ואז לא יהיה להם מניין והם לא יצטרכו גבאי, והוא יוכל לעוף לאותו מקום שהעיפו אליו את מצנע ואת פרץ ואת בוג'י, ובעתיד יעופו לשם עוד רבים.
דן שילון סיפר כי לאה רבין התקשרה אליו בזמנו, כדי שלא יזמין לתוכניתו את
בנימין נתניהו, וכך אמרה: "אתה רוצה לעלות את המסריח הזה בנימין נתניהו"? כן. האישה הזו כך התבטאה... האם נטורי קרתא היו מבליגים, לו אמרה זאת
שרה נתניהו? שנים העלו לכול במה אפשרית את המזכירה, מרית דנון כדי שתתאר את הדברים הרעים שאמרו על רבין. בעיקרי האמונה הכנסייתית הזאת שביקשו ממנה להשמיע, נכתב כי רבין נרצח מהסתה ולא מכדור אקדח, ולא מהרשלנות של השב"כ שהיה אמור לשמור עליו. כן, כן, מילים הרגו את רבין, כך אמרה, ולא נתנה את ליבה לכפירה שהיא בסדר גודל של המאמינים שכדור-הארץ הוא שטוח.
על כן נהג
צחי הנגבי בכסילות רבה הגיע למחול השדים הזה, על תקן הנאשם. מה ציפה לשמוע מהם? הרי ברור היה שתופי הטם-טם והנהמות חסרות הפשר, ירקיעו עד מעלה, כאשר נפל זה לידיהם כפרי בשל. הרי כבר ידע שהמשחק מתנהל במישור שמנותק לחלוטין מהעובדות ומהאמת. שוב יחזרו שנתניהו אשם וכולם אשמים, גם מי שטרם נולד אז, או שהיה בבטן אמו המעוברת. שנים החזיקו את צחי הנגבי כשחקירות תלויות מעליו, וכאשר היה שר המשפטים, לא היה דעתן, ולא מרדן, אלא יישר קו עם המערכת הכפופה לו, כלומר הפרקליטות, ומערכת בתי המשפט. וכל כך צייתן הוא היה, שקשה היה להשתחרר מהרושם כאילו מישהו מהמערכת הכפופה לו מחזיק אותו במקום רגיש. רוב הזמן היה תלוי ועומד נגדו תיק פלילי פוטנציאלי, שבמשך שנים נסחב בין דיונים ללא הכרעה, עד שלבסוף, לקראת סוף כהונתו של הנגבי, החליט היועץ המשפטי לסגור אותו ולא להגיש כתב אישום. ואותם ימים בו התגוללו עליו, כנראה הטביעו עליו חותם של מורא ופחד מה"מערכת", עד כי הוא נותר צייתן אל המחזיקים במוסרות, והחנף אליהם, עדיין חי אצלו.
מה הלכת לשם? האם שמעת אי-פעם שאיש שמאל מגנה את השמאל האנרכיסטי. את אלה שמיידים אבנים בחיילי צה"ל, אלה המשחיתים רכוש צבאי ומנסים להרוס את הגדר שנבנתה במיליארדי שקלים, אלה המגיעים לחברון לישוב היהודי כדי לחולל מהומות, מעולם לא היה מראיין בתקשורת שדרש לגנות, כי כשאתה מגנה מישהו מהצד שלך, אתה לא מבדל את עצמך ממנו אלא מחבר את עצמך אליו.
יש המתפלאים עדיין ומתקוממים, מדוע השמאל מאשים אותנו? אבל הוא תמיד יאשים.המא. פעם כתב
אהרן ברק:"כאשר ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית אינם ניתנים ליישוב עם ערכיה כמדינה דמוקרטית, אין מנוס מהכרעה. הכרעה זו צריכה להיעשות לפי תפיסותיו של הציבור הנאור בישראל".
כלומר, יש המון שאיכשהו נקלענו לחברתו, אנו הנאורים, אנו קבוצה שהמדינה שייכת לה, שרק דעתה בעלת ערך, שהחוק והמשפט הם שלה, ושההכרעות הגורליות צריכות להיות בידה. והמצחיק הוא שמדובר במחנה שהדמוקרטיה היא דתו המיסיונרית. אחד מחשובי מעוזיו נקרא "המכון הישראלי לדמוקרטיה". אבל כאשר מהשיח שלו נעלמו לגמרי הציונות ובוודאי היהדות, מה שנותר לו הוא לנופף בדגל הדמוקרטיה, כשעליו נכתב באותיות דמוקרטיות, "הסתה", פילוג", ואתם רצחתם את רבין".