מנותקים?

עזה כמוות ההיסטוריה החבלנית במדינת ישראל מלמדת את הנוסחה הארורה, שלתת לפלשתינים מתנות - זה לקבל טרור בתמורה. נָתַּנו להם מאות רובים, על-פי הסכמי אוסלו הכושלים, קיבלנו אוטובוסים מתפוצצים, פיגועי ירי וּדריסה. נתַּנו להם את עזה על מגש הכסף, ומאז הדרום חשוף למטחי מרגמות, עפיפוני תבערה וּשאר מרעין בישין בעוצמה רבה וּבתדירות גבוהה. אם לפני אוסלו וההינתקות, הזכורה לשימצה, הפגיעות ביהודים בארץ וּבעוטף עזה היו נקודתיות, ולא מאסיביות, הרי אחרי מתנות החינם ההיסטוריות העגומות שחילקנו לאויב, קיבלנו, במקום חזון אחרית הימים שהבטיחו לנו, פצצות מתקתקות עזות, מאבטחים על כל צעד ושעל, וסכנת מוות לאזרחים וּלחיילים בכלל, וּבדרום בפרט. מנותקים כבר אמרנו?

האויב מבית

סוף-סוף (גם אם באיחור רב) קמה צעקה ציבורית ותקשורתית על רצח נשים. בצד הטרור בדרום, יש לזכור את הטרור בתוך הבית שמתרחש בבתים רבים ברחבי הארץ, שהפך לחלק בלתי נפרד מהכרוניקה הפלילית, ואשר למרבה הצער קָטל השנה 20 נשים חפות מפשע. אסור להרפות מהזעקה וּמהמאבק הנחוּש בפשע הזה במחוזותינו עד שיחדל.

שיעור מפוקפק

בצדק קבע הנשיא רובי ריבלין כי יש לקנוס חברי כנסת על התבטאויות לא ראויות החוזרות ונשנות. הניסיון מלמד כי אנשים (ובכללם ח"כים) לומדים רק דרך הפגיעה בכיס. לא סוד הוא כי תרבות הדיבור של ח"כים, האמורים לשמש מודל לציבור -ובמיוחד לבני נוער - נמצאת בשפל חסר תקדים (לאחרונה חזינו בכך ביֶתר שְׂאֵת). דומה כי 'פניני הלשון' של נבחרינו בכנסת, והחלפת המהלומות המילוליות ביניהם, המספקים את ההצגה הכי טובה בעיר, יכולים לפרנס ספר עב כרס, ולתת שיעור מפוקפק לעם בדיבור פסול ובמכות מתחת לחגורה. הגיעה השעה שהם ילמדו להתנצח ביניהם בלשון נקיה, תוך הבלטת רמת התכנים במקום לשון נמוכה. אולי יהיה פחות שואו, אבל הכנסת, יש לזכור, היא לא תוכנית ריאליטי. אין ספק כי אם יצליח הנשיא במשימה החשובה, הוא יהיה ראוי לפרס מהאקדמיה לטוהר הלשון.